לילות לבנים

עוד כמה דקות מתחילה מסיבת רווקות שארגנתי לחברה. הקפירינייה כבר כאן. המתנה שקניתי לה גם. הכרתי את חברתי המאורסת דרך חבר של האקס שלי. בשבוע הבא הם מתחתנים. היא לא ממש הטייפ קאסט הרגיל של חברותיי, אבל מפה לשם התחברנו. קניתי לה מתנה בצבעי כחול צהוב, כי בעבר הלכנו להרבה משחקי כדורסל של מכבי עם החברים. זו תקופה שלא תחזור שוב. עוד שעתיים תגיע מנחת הערב וכולנו נתהולל בערב נשי הורמונלי. אחר כך אני נוסעת להוריי, המקום השלו שלי. אני צריכה שקט.

הייתי צריכה לנחש. אינטואיציה נשית. בלילה חלמתי שלושה חלומות רעים. זה נדיר שאני בכלל חולמת חלום אחד, אז שלושה???

כשקמתי החלה שיחה ערה בין שני אנשים עייפים. סיפרתי לו על הסיוטים. הוא סיפר שבמשך שנה שלמה הוא עוד חלם על האקסית שלו. "חדר רדוף", הוא קרא לזה. אולי.

אחר כך הוא התחיל לדבר איתי בסיסמאות. בקלישאות. הוא אמר: "אני גבר תל אביבי דפוק". אמרתי לו שאם ככה הוא מרגיש זה מה שהוא יהיה. בחיי בתל אביב היכרתי גברים מכל הסוגים ומכל המינים. חלקם דפוקים, חלקם לא. חלקם זיינים, חלקם תמימים. אחרים רגישים. אחרים אמנים. יש טיפשים. ויש חכמים. יש אנשי מחשבים, ויש טבחים ועורכי דין ורופאים ואנשי תקשורת והרבה, הרבה, הרבה גברים. אבל דבר אחד בטוח - אין לזה שום קשר לעיר, הגם שמדובר בתל אביב 'עיר ללא הפסקה'. איש, איש בוחר כיצד לחיות את חייו. זה לא משנה אם זה בתל אביב, אם אתה גבר דפוק, אתה תהיה דפוק גם ברמלה, אשדוד או בלונדון. ברים פתוחים כל הלילה? גם בגבעתיים, עיר הזקנים יש פאבים ואחלה פאבים. אם אתה מרגיש אבוד, זה כי אתה לא שלם בתוכך פנימה, לא בגלל מיקום גיאוגרפי.

אחר כך הוא דיבר על רצון לברוח מכאן. אחח..כמה שאני מכירה את התחושה הזאתי של לרצות לעזוב הכל וללכת. הוא דיבר על לחזור לגור אצל ההורים כדי לחסוך קצת כסף. כנראה לטיול. הוא דיבר ודיבר ודיבר...ופתאום קלטתי - אני לא הייתי שם בשיחה.

וזה לא מה שהוא אמר דווקא, זו התחושה שהוא העביר. אלה הדברים שהיו שם בין השורות. תחושה של נאחס. תחושה שאני והוא זה סתימה זמנית בשן רקובה. "את לא סתימה זמנית נורמה", הוא אמר. אז למה לפני דקה גרמת לי להרגיש שכן?

צחקנו שצריך להוריד לו את הראש כדי שיפסיק לדבר..."אבל אני לא אוכל לרדת לך בלי פה", הוא רטן בצחוק. ואני עניתי שזה מחיר קטן לספוג בשביל השטויות שיוצאות לו מהפה.

(עריכה: ותוך כדי עשיתי לו נעים בגב. פשוט בגלל שאני לא יכולה להפסיק לגעת בו..)

בהמשך, רגע לפני שהלכנו לדרכינו היתה אצלי מועקה. שיט, אני בחורה כזו סבבה, שמחה וחייכנית למה נהייתי כזו כבדה?? פיזית הייתי שם, מנטלית לא. כל מיני מחשבות רצו לי בראש. מה הוא מנסה להגיד לי? והי, גם לי יש מחשבות על לטוס ללמוד בחו"ל, אז מה פתאום אני נתקעת על המילים שלו? הגיגים..

ובכל זאת. ניסיתי לעצום עיניים להיעלם וכל מה שראיתי זה פלטה של צבעים שנופלת לי מהיד לריצפה בבום וכל הצבעים מתערבבים. עוד הייתי חצי ישנה ורציתי לחזור לישון, להיעלם ולשכוח את השיחה הזאתי. שוב עצמתי עיניי ושוב - בום. הצבעים נמרחים בכל פינה ולכל פינה.

באותו הרגע, שהוא דיבר על לקום וללכת, הרגשתי איך הוא עומד מולי, עם ספריי נגד חרקים ומרסס את כל הפרפרים שהיו לי בבטן. והיו.

ולא יכולתי להביט לו בעיניים. למרות שרציתי וניסיתי בכוח. מדי פעם גם הצלחתי. כי נפגעתי. ואין אצלי משחקים, אז גם אמרתי לו שאני עצובה. והוא הבין. והוא ניסה לתקן את דבריו. ואמר שקישקש סתם. אבל התחושה היתה שם. מפח נפש. ורציתי לדבר. רציתי לסגור את הפינה הזו. כי אני יודעת שאכפת לו. כמוני. אבל הוא הלך.

כן, מסתבר שלהיות איתו זה כמו ריקוד שבו הולכים צעד אחד קדימה, 20 צעדים אחורה.

הוא אמר שאין אצלו אהבות תמימות יותר. אבל זה מה שיש אצלי. "אל תדאגי, נקלקל אותך", הבטיח. אבל אני לא רוצה להתקלקל. אני אוהבת אותי כמו שאני. 

גיליתי שמישהו מנסה לשנות לי את הסיסמה בתיבת הדואר האלקטרונית. מבלי שרציתי, קיבלתי הודעה ש"הודעת לנו שסיסמתך נשכחה". מיותר לציין שמעולם לא שכחתי סיסמא. כנראה שמנסים לפרוץ לי שוב לתיבה. מפחיד.

האם גברים מריחים עלמה במצוקה?

בדיוק כשחזרתי מהממתק לעיניים, עם מפח הנפש והכל, התקשר אלי  ש'. זהו ידיד, מחזר ותיק שנעלם ביוזמתי והחל לאחרונה מתקשר שוב באמתלות של עבודה...הוא רצה שאצא היום עם חברים שלו ואיתו אחרי מסיבת הרווקות. לפני כמה ימים הוא רצה לבוא לראות את הדירה החדשה שלי. לא יכולתי. אתמול הוא רצה שאבוא איתו להפגנה בכיכר "רוצה להיות הדייט שלי בהפגנה", שאל?. אמרתי לו שאני עסוקה וכדי לסגור את הפינה סיפרתי לו שאני יוצאת עם מישהו. אשקר אם אגיד שזה לא החניף לי לאגו ועודד אותי מעט...חח..