לילות לבנים

"לא אני לא נשואה. מה נראה לך? אני ילדה עדיין", עניתי בתדהמה מהולה בעלבון למכר, בחור עם עיניים כחולות, שדומה לבן דוד שלי. פאק. מה לעזאזל קורה כאן? ממתי אני נראית כמו מישהי רצינית, שקולה, בוגרת ואחראית שמיצתה את עצמה או במילים אחרות - נשואה??

"אז יש לך מישהו?", הוא המשיך ושאל. "כן" עניתי וחייכתי עם הרבה שיניים והרבה אדום בפרצוף (בכל זאת, מחמיא). "טוב, אז זה לא רלוונטי", ענה. קישקש קצת והלך.

זה היה הדו-שיח הראשון מבין כמה מציקים, שלא לומר מטרידנים שהיו לי אתמול. ה"את נשואה" היה של סטודנט ממכללת דרבי. אחר כך שאל אותי מישהו בלונדיני, דוקא מהחכמים (טכניון) בצורה מתחכמת עלאק "תיאורטית - רק בדיקה, היית יוצאת איתי"?. אז עניתי באופן פרקטי ש"פרקטית, אני תפוסה". והוא מותק של בן אדם, על אמת אבל, התבאס. אני קוראת לו "הזמיר מחיפה", כי כל פעם שאני רואה אותו הוא במצב רוח טוב ומזמר לו מנגינות עם כובע חום של קאובוי. אבל משם ועד דייט, הדרך ארוכה ומפותלת.

אחר כך נתקלתי בשני מאבטחים, אחד רוסי והשני דתי שהאזינו לתשובה שלי לזה ששאל אם אני נשואה. הם התפלאו מזה שנבהלתי מהשאלה. נו מה חדש...הרוסי הסכים איתי והוסיף "נישואים זה כאב ראש אחד גדול. אני לא מבין למה צריך את זה בכלל". הדתי שהזכיר את סעדו, הסתכל על שנינו משועשע למדי. לדעתי הוא הלך אחר להתפלל 'שמע ישראל', לא שזה יעזור לי או לרוסי. אבל שיהיה בכיף.

אחר כך נראה לי שהבנתי מאיפה הגיעה מתקפת המטרידנים. מעלי, איפה שישבתי בסבלנות כמו ילדה טובה וחיכיתי, לא משנה למה או למי, היה לוח מודעות ועליו היתה המודעה הבאה:

טוב, אז אין לי ספק שאני נראית "חפיפניקית". אבל אני לא מעל גיל 30 זה בטוח. וגם לא ברור לי מה זו "בעיית הדייטים". בעיה? ממתי? למי? ולמה לא עדכנו אותי שיש בעייתיות בנושא?

כנראה שהתת מודע חילחל לכל אותם קרציות. בכל מקרה, למי שממש מעוניין, השמועה אומרת שיש בקרוב שייט של אונייה לקפריסין, עם כמה עשרות סטודנטים חרמנים. אני בטח לא אשוט על אוניית הסליז הזאתי, אבל מי שירצה פרטים אדאג לברר לו. אני מקוה שיהיו שם מספיק "חפיפניקים"...בכל זאת, אם כבר להקיא מהסיפון ליד מישהו..

מסתבר שיש ספר ילדים שהוא למעשה "הגלגול" של קפקא בגירסה ילדותית. בעברית זה נקרא "חיפוש בלבוש", וזה היסטרי. במיוחד האיורים. אני מניחה שעדיף לקרוא את זה מסטולים, אבל להלן הצצה:

"בוקר אחד התעורר חן וגילה, שהוא הפך לחיפושית ממין זכר. ולא לסתם חיפושית קטנה, אלא לחיפוש ענקי, יצור מיוחד וקצת מוזר. חן נעמד מול ארון הבגדים שבחדרו ובחן עצמו במראה. עורו לבש גוון חום-סגלגל, כמו של חיפוש. היו לו שתי עיניים חיפושיות, עגולות וכהות. מראשו הזדקרו שתי קרניים גבוהות, כמו מחושים ארוכים של חרק, ומגופו בצבצו שש רגליים חיפושיות, דקות ושעירות".

או קיי. אז מדובר בסיוט הכי גדול שלי בעולם. להתעורר יום אחד כשלידי ג'וק זה התקף לב ודאי, אבל להפוך לג'וק? פחד אלוהים. ועכשיו תודות לספר, אלפי ילדים קטנים יכולים לחבור לסיוט שלי ולפחד גם כן.

אגב, אתמול אמרה לי מישהי לשים לב כשמתעוררים מסיוט, תמיד נמצאים על הגב. למישהו יש הסבר לתופעה?

אז כאמור חברתי בת ה-29 יוצאת עם ה"ילד" בן ה-23. היא טוענת שההפרש של 6 השנים, לא משפיע עליה. למה? לדבריה "הוא גבוה, יש לו קול בס, חזות של בן 30 והוא חכם". זה שהוא גר עם הוריו, כנראה לא ממש מזיז לה. והיא, שרצתה בהתחלה סטוצון בלתי מחייב גילתה שבא לה יותר. והילד? ויקום הגולם על יוצרו - הוא עושה לה בית ספר. אתמול עת עשה האוסיטינג על דירת פאר בז'בוטינקי ואחר כך עת עשה גם אותה ויאמר הילדון -"אוף. אני לא יכול לישון איתך. אני לא יכול להירדם". וכך, למרות שכבר שכבו כמה וכמה פעמים, ואף בילו מספר לילות יחדיו, מצאה עצמה החברה מגורשת באלגנטיות מיצועה הזמני על ידי הילד הזמני.

ואני שואלת, כיצד זה ייתכן? צדק פואטי.

יום שישי בלילה. סבב בארים שלי ושל ליהי. מצעד המכוערים 2007 המשיך גם שם, אבל לא בזה עסקינן. לפניי ישב בחור עם חולצה שעליה נכתב: dont trust me (תמונות יצורפו בהמשך).

זה גרם לי לחשוב -האם כשהוא מתחיל עם בחורה, ונניח שהוא מטעה אותה לחשוב שהיא מעבר לסטוץ ללילה. האם הוא יכול אחר כך משפטית לבוא ולהגיד לה -אבל הכתובת היתה על הקיר?

תכל'ס, משפטית, יש לו קייס, לא?

ממני הוא בטוח היה חוטף סטירה בכל מקרה..אבל זו רק אני. אתם יודעים, אלימה וזה.

אחר כך ליהי רצתה לטייל ברחובות תל אביב. אז טיילנו שיכורות ושמחות. קפצנו רקדנו. רדפתי אחריה, והיא אחריי. דיברנו על בנים, סקס, על אקסים וטיולים ארוכים לחו"ל. מתישהו שעברנו ליד חנות תכשיטים, נזכרתי באקס שלי וכמה פגעתי בו וזה עשה לי רע. בשלב הזה הייתי סתם שיכורה. כבר לא שמחה.

לפני שנה וחצי הוא הלך לחפש טבעות לחתונה. כשנפרדנו הוא הטיח בי שרצה שאהיה אם ילדיו. וידעתי שלפני ארבע שנים, אם היו שואלים אותי, סביר להניח שגם אני הייתי רוצה. בזמנו דהרתי כמו סוס מרוצים שעיניו מכוסות והוא רואה רק ישר, רק מסלול אחד בלי אלטרנטיבות. והאמת, שגם חיכיתי להצעה. אבל מאז בגרתי. השתניתי. עברתי חוויות בחיים שעיצבו נורמה אחרת. נורמה ששונה לחלוטין מלפני ארבע שנים הטובות איתו. ואז הגיעו ארבע השנים הרעות. וגם הוא אמר לי לא מזמן "את אדם זר בשבילי. אני לא מכיר אותך יותר". והוא צודק.

וידעתי ביום שנפרדנו, שבמובנים רבים אני מוותרת על הפנטזייה. פנטזייה של חתונה לבנה מושקעת ומתוקשרת, בית ענקי בזיכרון יעקב עם נוף לים, ילדים שבטח היו יוצאים יפים ומסודרים כלכלית. כי על הנייר הכל היה אמור להיות בסדר. כל התכונות היו שם -בחור חכם, יפה, מצליח, עשיר.

אבל אני לא מחפשת ניירות, אלא בני אדם. אני מחפשת להיות מאושרת. אני מחפשת אותי.