לילות לבנים

היום אני ברוגז איתי. לא אוהבת את עצמי היום.

זה התחיל מזה שקמתי לא טוב. הפוכה ומבולבלת. עם כאב ראש קל. כנראה עייפות.

ועכשיו מגיעות הרטינות שלי כלפיי. אני חשה אותן במעלה הגרון, כמו עצם של עוף מכובס מלפני שבוע שרוצה לצאת אבל אין לאן.

הנה זה בא...

היום אני ילדותית. אני בת 26 ומרגישה כאילו דבר לא השתנה מאז גיל 18. ועזבו את זה שלפעמים אני מתחזה לתיכוניסטית ועולה עם כרטיסיית נוער לאוטובוס. זה ניחא. אבל גם בתיכון הייתי מהורהרת, חולמנית, מחברת מילים בראש ועל הנייר, שובבה מצד אחד ובוגרת מצד שני. בתיכון אהבתי אלכוהול, מאד, אהבתי לצאת וגם בתיכון עשנתי סמים מדי פעם והרגשתי מיוחדת.

אבל, יש כמה הבדלים מהתיכון: אז שקלתי 48 ק"ג (היום סביב 54 ק"ג), יחצ"נתי מועדונים רק כדי להיכנס חינם ('זמן אמיתי' מצלצל מוכר למישהו?), היה לי זמן פנוי לצייר ולפסל אה ואז גם עישנתי סיגריות (מרלבורו לייטס ומור מנטה). בקיצור, יש מצב שהייתי שילוב של פריקית, אמנית מיוסרת וסמי-פקאצה.

מה השתנה בחיי?

אני בדרך לסיום תואר ראשון, אבל עדיין אין לי. יש לי קריירה במה שתמיד חלמתי לעשות ואני אוהבת מאד את העבודה שלי. טיול אחרי צבא לא עשיתי. אני גרה בדירה שכורה בתל אביב. ויש לי חברים. וחבר. וחיים די יפים בכך הכל. למרות המינוס העצבני בבנק. ולא מעשנת (למעט סמים קלים).

ועדיין, אני פוחדת להכנס לשיגרה. לא רוצה להשתעמם. היום אני מרגישה משעממת. אני פאקינג משעממת את עצמי ברגעים אלה ממש. לא יודעת למה, אבל אני מרגישה ככה.

מה בנפשי?

ממתק שאל אם אבוא איתו לחצי שנה טיול בחו"ל. ואני לא יודעת אם אני יכולה או רוצה להיעדר לכל כך הרבה זמן (ומינוס בבנק כבר אמרנו, לא?). והוא מתחיל לחסוך כסף ואני בעד כי זה החלום שלו וזה יעשה אותו מאושר. אבל אני עוד לא יודעת אם זה גם החלום שלי. ולמעשה, כרגע, אין לי מושג מה החלום שלי בכלל.

הוא רוצה לצלול ולהתאגרף כל היום. אולי לכתוב ספרים. ולי אין מושג ,חוץ מזה שאני יכולה לצלול בקושי חצי מטר בלי בלון ולהתאגרף זה ממש לא כוס הצ'אי שלי. ספר אולי כן, אבל מה מעבר?

יש עוד הרבה זמן עד אז...כמו שאמרתי פעם, יכול גם ליפול עליי פסנתר בזמן הזה, למחוץ אותי למוות ונפתרה (נפטרה?) הבעיה.. אבל המחשבה על חצי שנה בלי חיבוקים, נשיקות, נעים בגב, לנצח אותו במכות ולשמוע ממנו אימרות חסרות טאקט במצבים מביכים, עושה לי קצת לא נעים בביפנוכו. 

ועכשיו אני פה, עם רבע בקבוק יין אדום מאתמול, מנסה להבין מה אני ומי אני באמת. לא כיף לשתות לבד, זה מרגיש כמו לחיות בביבים. אבל צבי הנינג'ה עשו מזה קריירה, אז אולי גם אני...צבת הנינג'ה. קוואבנגה!

צב צבה שיכורה.

א' לא נותנת עד הסוף לבחור שלה, שלא ממש ברור עד כמה הוא שלה באמת.

כבר חודשיים-שלושה הם במערכת יחסים של נגיעות, לא נגיעות. פגישות, לא פגישות. יום כן, שבוע לא. אתם יודעים, מערכת יחסים מרחפת מעל פני המים. טוב, הם גם עובדים יחד, כך שהם מתראים כל יום במשרד, אבל שם האוירה היא של דיסטנס.

בלילות שהם כן מתראים, הכי רחוק שהם הגיעו זה לעשות ביד אחד לשני.

אז אתמול עלתה השאלה - האם לעשות ביד זה סקס?

אני טענתי שכן. אמרתי, "נכון, לא מדובר בלשכב אבל זה אקט מיני ולפיכך סקס". היא טענה ש"מה פתאום. אלה מיזמוזים בלבד".

ככה התווכחנו, עד שהחלטנו שצריך לפנות לבורר- הפוסק העליון בכל הקשור לענייני סקס ומי שנחשב כרווק תל-אביבי שרליל (בדימוס), הידוע כאן בכינויו - הממתק!

להן ניסוח העתירה שהוגשה לממתק-בייניש:

"אני וא' צריכות פוסק - לעשות ביד למישהו ושהוא עושה לך בחזרה. זה נחשב סקס או לא?".

התשובה של כבודו לא איחרה להגיע: "לא. זה נחשב לעשות ביד. ולראייה! גם בעיתוני הסקס 'בננה' ודומיהם ישנה הפרדה בין שירותי סקס להרפייה. ולפיכך, דין סקס אינו כדין הבאה ביד ולהיפך".

שיט. הפסדתי בהתערבות. גם ניסוחים מפולפלים וטיעונים משכנעים (קלינטון והסיגר) לא ממש עזרו. אז הובטח לי שירדו לי. "פרס ניחומים?", שאלתי. "פרס ראשון, ושני, ושלישי ורביעי", נעניתי. איזה כיף להפסיד בהתערבות!

אחר כך אמרתי לה שאני מעולם לא עשיתי הפרדה. מבחינתי ברגע שערומים ונוגעים והכל גלוי, זה הינו הך, בהבדל אחד - לשכב מהנה יותר. אז היא טענה שאני שרלילה. אני טוענת שהיא חגורת צניעות מהלכת על שתיים.

בשורה התחתונה כן חגורה לא חגורה, כן או לא שרלילה - תגידי לי את בעצמך א' יקירתי, מי נהנית יותר?

יש פה, בבניין ממול שכן. אני מחבבת אותו למרות שמעולם לא נפגשנו וזאת, מסיבה פשוטה - יש לנו את אותו הטעם המוזיקלי. לפני כמה לילות שמעתי את אחד השירים שאני יותר אוהבת "לך איתה" של נוער שוליים. כעבור כמה דקות שמעתי את השיר שוב. חשבתי שאולי לא כיביתי כמו שצריך את המחשב, אבל הסתבר שלמעשה זה מהבית ממול. והנה, כעת בעוד אני מתבכיינת את עצמי לדעת, אני שומעת את שיר האייטיז שתמיד עושה לי שמח  - Christmass time אותו שיר התרמה לידי אפריקה הרעבים משנות ה-80 עת העולם גילה לתדהמתו שיש יבשת כזו ואנשים בה מתים כמו זבובים.

יש מצב שאגלה מאיזה חלון בוקעת המוזיקה, ואבקש ממנו לצרוב לי אוסף או משהו. 

חיפשתי פירוש מילוני למילה 'געגוע'. לא מצאתי. במקום זה מצאתי אתר הכנה לבגרות עם פירוש לכל מיני מילים ואוצר מילים. חלק מהמילים ממש יפות. אז החלטתי לחבר שיר מכל המילים הללו. כמו אומני הדא-דא בלי לחשוב יותר מדי, פשוט לגזור ולהדביק וייצא מה שייצא. או במילם אחרות - תִּפְלוּת.

פליטת קולמוס

אגב אוֹרחא, אַשְרֵי האצטגנין שעינהם נשואות אל על כמוני. כך אומר ואלחש בין השיטין בלי משים - מילות געגוע.

צינעה בליבי, גם אם בת תשחורת אנוכי. וככזו פרי עטי, הוא שיעתוק של חיי. מניבה אני פרי הילולים.

אם נראית אני כבת המלך, הרי שגמרתי אומר להצטרף אל חוטבֵי העצים ושואבֵי המים.

מפלבלת בעיני לנוכח עלם החמודות שכולו שׂכִיַית חמדה כמגדנייה. אני רִיבָה, מְשוּבַת נעורים והוא משוּלָח רסן.

החיוך, נוֹסֵך אור על משעול בעלטה.

ובסופה של אשמוֹרֶת, עת הליל בא, סופה של ערות לגניזה. רקוויאם לחלום.