לילות לבנים

בעודי עולה מפלס לכיוון קומת התצוגה של מארק רותקו במוזיאון תל אביב, אני מבחינה בגמד קטן שממהר מאחוריי "סליחה, סליחה" היא פנתה אליי במבטא רוסי כבד. גובהה היה לא יותר מ1.40 והיא נראתה חמודה עם הגרביונים הקטנים ומדי השומרת שכוללים חצאית מיני, חולצה מכופתרת וז'קט. אז נתתי לה לעקוף, למרות שהיא גם קצת דחפה אותי בלי לבקש סליחה, אבל זה מוזיאון תל אביב לא הטייט בלונדון, כך שלא ציפיתי שהיא תשתה תה עם הזרת מורמת כלפי מעלה או במילים אחרות - תתנצל.

אז הגעתי ליעד וראיתי את הכתמים המופשטים של רותקו. למדתי עליו פעם בשיעור תולדות האומנות ותמיד נחמד לחזות ביצירות של אמנים מוכרים. היו כמה עבודות שמבחינת הצבעים שלהן היו פשוט מהממות, כתום זוהר וורוד בוהק. חגיגה לעיניים. השעה היתה כבר תשע וחצי בלילה (המוזיאון פתוח עד עשר כל יום) והגעתי כמעט לסוף התערוכה.

ואז הוצאתי את הפלאפון מהכיס כדי לקרוא הודעת אס.אם.אס כשפתאום הגמדה ממקודם שועטת לעברי כאחוזת אמוק -"אסור להתסובב אה פאלפונה". חייכתי אליה באדיבות ואמרתי לה בקול רגוע "זה בסדר, אני לא מדברת בפלאפון אני רק מחזיקה אותו ביד. קראתי משהו בשקט". אבל הגמדה התעקשה ונכנסה ללחץ "זה לא משנה. את לא מחזיקה פלאפונה אסור להסתובב אה פלאפונה" היא צווחה. וזה מדהים. כי ביקרתי במוזיאונים בכל העולם - פריז, לונדון, ניו-יורק, איטליה ואמסטרדם. וגם בהם, לעיתים אחזתי בידי בפלאפון. כל עוד לא דיברתי, מעולם לא היתה בעיה שאחזיק אותו ביד. אז אמרתי לה "גבירתי, טיילתי בכל העולם ומעולם לא אמרו שאסור להחזיק פלאפון אם לא מדברים". והיא התעקשה. ורציתי לדרוך עליה ולמעוך אותה כמו גוליבר בארץ הגמדים. אבל הבלגתי. ולמרות שהייתי אדומה כמו כתם צבע של מארק רותקו, המשכתי הלאה.

כשהיא לא הסתכלה, שלפתי את הפלאפון באיזור שמותר וצילמתי. כי מה לא עושים בשביל הבלוג. גם אם מדובר בסכנת נשיכה מגמדה רעה במוזיאון.

כתמי צבע וכתמי אנשים

אני מאד אוהבת לכבס בגדים. אני יודעת שמדובר בסטייה שלי, אבל במיוחד אני אוהבת לקפל בגדים, זה מרגיע אותי. אז כשבאתי להוריד את הסדין שלי מהחבל, גיליתי להפתעתי שהוא חולל! יונה תועה טעתה לחשוב שהסדין הוא האסלה שלה! וזה מה שיצא:

הבטחתם יונה...

ושאלתי היא - אומרים שאם יונה מחרבנת על הראש זה סימן למזל. אבל אם יונה מחרבנת על סדין, זה סימן למזל בין הסדינים?

אני צריכה חופש. משהו בקטנה, שבוע-שבועיים.

להוריי יש חבר שבזמנו כתב את תוכנת המסנג'ר של יאהו. אוקצור, הוא מיליונר בן 43 שיש לו דירות בכל העולם - תאילנד, פריז, יוגוסלביה, הונגריה, לונדון וכו. בתאילנד יש לו דירה בבנגקוק ועוד אחת באי המרוחק שעתיים וחצי נסיעה משם (הוא בונה עליו מלון). הוא ואמא שלי מנג'סים לי לקחת חופש ולנסוע לשם. השהות חינם.

דווקא מתאים לי לשרוץ ככה על איזה אי, ים כחול, חוף לבן, קוקוס 'בום טראח' על הראש. אולי זה יחזיר לי חזרה את הבורג שהסתובב לו אצלי.

יאללה, מי מצטרף אליי? אני פותחת במכרז על נסיעה לבנגקוק בחברתי. רמז - הצעות שוחד מכל סוג יתקבלו, במיוחד מסז'ים ונ-עים בגב. (מי אמר נערה לא חומרנית)?

המכרז נפתח..מע-כשיו  !!!!!