לילות לבנים

אתמול הלכתי לסופר פארם לחפש ערכה לבדיקת היריון. לא, לא בשבילי (ותודה על כך לאלוהי הגלולות), אלא עבור חברה ר', גרושה בת 31 שהשתעשעה לה בשדות עם בחור בן 23 . כעת היא מאחרת והדם לא נראה באופק. אז נכנסנו, הסנפנו ריחות מלון-מלפפון של קרמי גוף וקצפי אמבט, פישפשנו בין המדפים ושלפנו שתי ערכות "מקלון". כמו בסרטים היא צריכה להשתין על המקלון, חוויה מכוננת, ולקוות שהצבע לא יכחיל. כי אם המקלון יכחיל, גם היא תכחיל.

"את לא רואה שאני קורנת?", היא אמרה לי בחיוך ושתינו הסכמנו בצחוק שהבטן שלה לא שטוחה כתמול שלשום (אכלנו במבה בדרך). היא כבר מדברת על הפלה, אבל רואים שההורמונים הנשיים גואים בה. היא רוצה ילד, אבל האבא הפוטנציאלי, מה לעשות, הוא גם ילד.

אני והיא מסיימות את הקנייה ונכנסות להרצאה. המרצה מבקש לזרוק לאויר תחומים שונים שבהם אנו מצליחים בחיינו ותחומים בהם לא הולך לנו. אז היא זרקה "ילדים". הבטתי בה, "ילדים, אה?", ושתינו התגלגלנו מצחוק. ובצחוק הזה היה גם הרבה מעבר.

הנה תכתובת ההודעות האחרונה מעכשיו:

נורמה: "נו...? יש היריון? אני הולכת להיות סנדקית?"

ר': "לא" :-)

נורמה: "אז אם כך, מסתבר שאת קורנת באופן טבעי"

ר': "תודה מאמי גם את.."

זה החזיר אותי אחורה, הרבה שנים אחורה. טיול לחו"ל, פריז כמדומני, חוסר זהירות (תקופת פרה-גלולות) ו...מקלון. אלה היו הדקות הכי מלחיצות בחיי. וגם עד שהצלחתי להסביר בצרפתית עילגת מה אני בדיוק צריכה...זו לידה בפני עצמה. צריך לשלוח בונבוניירה למדענים החרוצים ששקדו והמציאו את גלולת 'היום שאחרי'. גם בה יצא לי להשתמש, אבל כמו שאומר הסיפור על האיש הכחול (יהונתן גפן). לאיש הכחול היה אוטו הכחול, והוא גר בבית כחול, עם חלונות כחולים ודלת כחולה. יום אחד הוא פגש באיש הירוק. ואז אומר הסיפור - האיש הירוק? הוא כבר מסיפור אחר....וזה במקרה שלי בדיוק כמו גלולת היום שאחרי.

מי שכן מצפים לביקור חסידה בעוד חודש זה ג'ואי ואשתו וואן. כצפוי.

הנה תשובתו:

חשבתי שלפחות תנחשי...   לא נורא...    את פעם ראית את הסרט על החיזר שתוקף את סיגורני וויוור?  יש קשר...    משהו גודל ברחם של וואן...   בעוד חודש פלוס-מינוס יצא לחיים...  בקיצור, וואן בהריון, ועומדת ללדת ב-19.7 (בערך)...   אני דואג שהעולם לא מוכן לצאצאיי...  השבוע יש לנו 3 שיעורים בבי"ח הקרוב יותר על לידה, תינוקות, והלאה...  איזה כיף לא?

מדור היחסים של YNET מניב לעיתים חומר קריאה מעניין. שיטוט קצר העלה דיון מעניין בשאלת האישה הסקסית, קווים לדמותה ושיר הלל לקימורים ולנשיות.

כשאומרים לך שאת סקסית, למה הכוונה בכלל? ישראל קליוסטרו (מה זה השם הזה) כותב על כך משפט מקסים:

"לא חוכמה לראות בחורה זרה ולחשוב שהיא סקסית. החלק הקשה יותר הוא לראות את הסקסיות שבזאת שבחרת. להזדקן אתה, לגדול עם הסקסיות שלה, גם כשהיא סתם מסתובבת בבית בטרנינג קרוע". 

עוד הוא מוסיף בקטע אחר:

"אם במקרה נוצרה ביניכם אינטימיות, אפילו קבועה, ואתה מעז להציץ בזמן שאתם אוהבים, יש משהו בתנועה המעוגלת הזאת, בשילוב חום הגוף, המבט החצי מזוגג. אולי לזה התכוונו שאמרו סקסית. אמר לי צועני אחד: "סקסית = נכונות, נכונות לחוות את החיים עם כל החושים, דרך הנשיות". סקסית זה גם סוג של שקט, לפעמים השקט של הסערה, למרות שיש את אלו שנראות חיות טורפות; אלה סקסיות עם ריח של סכנה".

מאמר חמוד ומומלץ לכל מי שחשה סקסית ורוצה לדעת בבירור שהיא כזו:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3409701,00.html

אגב, אחת התגובות למאמר הצחיקה אותי. אדם המכונה חתולוביץ' עונה לו:

"נראה אותך מצליח לגלות משהו סקסי במישהי לא צעירה ששוקלת 90 קילו. יכול להיות שיש בה תכונות אחרות כמו טוב לב וחוכמה, אבל סקסיות, אולי בעיניי 1% מהמתבוננים. אתה חייב מינימום של יופי כדי להכריז על אשה שהיא סקסית, מינימום של מתאם בין רוחב האגן לצרות המותניים, מינימום של סימטריה בפנים".

אחד האנשים הכי חכמים שאני מכירה, ר',  ניהל איתי דיון מעמיק בנושא 'תל אביב - האשלייה'.

דיברנו אתמול בהרחבה בסוגייה, אבל שכחתי את טיעוניו המרכזיים. אז התקשרתי והתחננתי לשחזור והנה תמלול של קובץ מחשבות מאד מעניין של גבר בן 29, רווק, ממשוקף, קצת מקריח, תושב גבעתיים, דובר ערבית שוטף, שביקר לפני כמה שבועות בקטאר (ולא, הוא לא ערבי. אשכנזי לבנבן):

"תל אביב זו אשלייה. ולא רק אני טוען, אלא גם רבים מחבריי. השפע המדומה של תל אביב גורם לאנשים להסתפק בהיכרויות שטחיות בלבד ולמסמס ולפספס אותן, כי יש תחושה שאתה בלונה פארק ענקי ותמיד יש מתקנים יותר שווים ואתה רוצה לנסות גם את זה וגם זה. אם כולם מתנהגים ככה זו אשלייה. זה שיש תיאורטית מיליון בחורות אז גם יש תיאורטית מיליון בחורים. גם היא חושבת שהחיים זה לונה פארק. ברגע שאתה לא מסתפק בטוב שיש לך, אתה לא מנסה להכיר באמת, כי אתה אומר לעצמך 'טוב זה נחמד, אבל אני יכול להכיר משהו יותר טוב' וכך אתה נכנס לסחרחרה אינסופית".

אז מה הדרך לצאת מזה?

"התבגרות. אין דרך אחרת. בן אדם מבין שניסיתי וניסיתי, חוויתי וכו אבל חלאס, הגיע זמן לנסות ברצינות משהו אחר. את נורמה, בין השורות גם הסכמת עם זה, כי אמרת לי 'אני לא מחפשת מישהו שיתנהג ככה וככה'. וחלק מלהתבגר מזה אומר קצת להתפשר להשתנות בעצמך ולנסות לשנות את הצד השני. ואני מתרשם שבמדינת תל אביב זה מפוספס. כל אחד חושב שהוא פאר היצירה והאחרים הם צריכים להתאים את עצמם אליו. אבל הרי, אם אתה מתנהג ככה וגם הצד השני חושב שהוא הכי טוב, רק הפוך ממך, אז איך אפשר ליצור משהו משמעותי? זו שאלה פתוחה. מישהו שמחליט שהוא קץ ברווקות, עם מישהי שמוצאת חן בעיניו, אז הוא מחליט שהיא מספיק טובה ודי מיותרים כל הסיבובים, עוד זיון פחות זיון לא ישנו לי יותר מדי, אז הוא יוכל לחוות משהו אחר.

הבעייה היא של 'סטייט אוף מיינד', אם אדם אומר 'עד שלא אמצע משהו בול למידותיי אמשיך לדלג' אז הוא לא ימצא. אין כזה דבר. למרות שיש מיליון דגים בים, אין שני דגים שהם אותו דבר, אין שניים זהים. אז בהכרח תצטרך להתפשר קצת ולנסות קצת. אם בן אדם לא מוכן להבין את זה הוא לא ימצא. אני לא מבין את הגישה של 'לחפש מישהו שיתאים לי במאה אחוז'. זה לא יקרה. פשרה מסוימת תצטרך להיות. אני לא מבין גישה כזו שאומרת 'אם אני לא מוצא מישהי שהיא גם ככה, וגם ככה זה לא מספיק טוב ואין לי מה לעשות איתה'.

בכלל, כל הפקאג' הזה של תל אביב בעייתי. השפע הוא לגבי הכל, לא רק לגבי מערכות יחסים, יש תחושה שאפשר להשיג יותר טוב ולהתקדם מבחינת הקריירה, המשכורת, אנשים, חברים שלי לא מוכנים להתפשר בשום דבר. הבוס ככה וככה אז אני עוזב. גם מי שמרוויח יותר גבוה מהממוצע מתרגל לכך שמשכורות באות בקלות, ולחיות טוב אז אנשים לא מוצאים צורך להתפשר גם בזה. אז אם לא מתפשר בעבודה אז גם בזה לא אתפשר. אז אנשים מסתפקים במערכות יחסים של שבועיים-שלושה קצת סקס, ריגוש ראשוני וזהו. הרי ברגע שיש תחזוקה לקשר זה הרבה פחות אטרקטיבי ומיסוד יחסים לא צועק בתל אביב, שהרי אנשים לא רוצים להתחתן. אצלי בעבודה יש גל של אימהות חד הוריות. פעם זה היה אות קלון, לטעמי זה ממש לא אות קלון, אבל מחנכים אותך עד כדי כך לא להתפשר שאתה גוזר על עצמך לחיות לבד מלא שנים ואני לא כל כך מבין את זה. במסגרת הישראליות החדשה שתל אביב מכתיבה, חלק מהתופעות זה לשחוט את כל הפרות הקדושות. גם תא משפחתי אפשר לשבור, מסגרת של העולם החדש. בעולם החדש אפשר ילד עם חברה שלי, לא חייב להתחתן, יכול להתגרש שבועיים או שנתיים אחרי שהתחתנתי, למה? כי יש שפע, יש כסף. פעם כשההורים שלי התחתנו לא היתה ברירה, לא היה שפע של כסף והיו פשרות. היום האינדיבידואליזם חוגג  ומתגבר -'אני מוכשר, מרוויח הרבה כסף ומוכשר וכל יכול, אז למה להתאים עצמי לאחרים'. לכן אנשים נשארים לבד בלונה פארק הזה. גם האינטרנט מחדד את התחושה שאנשים נמצאים פה בהמוניהם. זה נכון לגבי נשים וגברים כאחד...יש עוד אלף כמוך, אתה לא בראד פיט. אז זהו שלא. מי שמסרב להתבגר, בסופו של דבר יתבגר אבל לבד".