לילות לבנים

ארוחת צהרים ספונטנית עם חברתי שלומית (שם בדוי) במיתחם בזל.

לשלומית יש בעיה. זו בעיה נדירה שאינני מאחלת כמוה לאף בחורה ושעד שהיכרתי אותה כלל לא ידעתי שקימת. היא נקראת וגינמוס או וגינאלתכנסאלייכואבלימוות או משהו בסיגנון הזה. משמעות הדבר היא ששלומית אינה יכולה לקיים יחסי מין מזה כמה שנים בשל כאבי תופת. בכל פעם שהיא במצב אינטימי עם מישהו והוא מנסה לחדור אליה, היא חווה כאבים פיזיים "ברמות בלתי יתוארות", כהגדרתה. גם אם יש לו זרבובית קטנה, מידלדלת וחסרת נפח זה יכאב לה כאילו מדובר בצינור כיבוי אש.

באופן מוזר, מצאתי את עצמי מרותקת לשיחה על הואגינה שלה. לדבריה, יש תיאוריות שלמות על כך שמדובר למעשה בבעיה נפשית בלבד. ואכן שלומית מטופלת גם במישור הזה. אסכולה אחרת מאמינה שאכן מדובר בכאב פיזי ממשי שמקורו אינו נפשי ושולחת כפתרון לניתוח מסובך וכואב שבו מקלפים שכבות עור, אבל לאחריו את צריכה לשבת חצי שנה על כרית אבוב. בקיצור - גיהנום.

מרוב ייאוש, שלומית נכנסה לדיכאון. "הרגשתי כמו איזה אישה סוג ב', לא אישה" היא אומרת. היא לקחה במשך שנה וחצי כדורים פסיכיאטרים. לפני כחצי שנה היא ניסתה דיקור (בואגינה, אלא איפה) ו- וואלה, זה עבד. הכאבים נעלמו, שלומית נרשמה לג'יי דייט והחלה משתעשעת עם כל מה שזז בתדירות גבוהה עד קטלנית. היא הפכה לנימפומנית קטנה כשהשיא היה שהתקשרה לאבא שלה יום אחרי שקיימה סקס בפעם הראשונה אחרי שנים - "אבא, עשיתי הרגע סקס והיה נפלא". השיפור הדרמטי במצבה הביא לכך שגם בחודשים האחרונים היא הפסיקה עם הכדורים נגד דיכאון. משהפסיקה עם הדיקור לאחרונה, החלו לחזור הכאבים. והייאוש.

כששלומית מתארת את חיי המין שלה, זה מגיע לרמות מאד מפורטות בכל הנוגע להפרשות גופה וכאלה. גם לאוזן הסקרנית שלי יש גבול ולא תמיד בא לשמוע בפרוטרוט את מידת הרטיבות שלה ברגע נתון או ליתר דיוק את מידת החוסר רטיבות שלה בעת מישגל סוער עם רפאל מג'יי דייט בגלל שהחלה ליטול גלולות וזה מייבש אותה. אבל יש בפתיחות שלה גם משהו חינני. והיא בכלל מקסימה. מעניין אם גם גברים מנהלים שיחות דומות -"אל תשאל גבר אח שלו, לא עומד לי יותר אחרי השעה 7 בערב" או מתייעצים לגבי מידת הרטיבות של בנות זוגן "לאישתי יש מדבר סהרה שם" וכאלה.

המשכנו לדבר על הנושא ועל הדייטים שלה, מוצלחים יותר והזויים פחות. היו הרבה פערים להשלים, שכן שלומית שוהה המון בחו"ל במסגרת העבודה שלה.

היא פתחה בהצהרה שנמאס לה מסקס חסר משמעות ושהיא מחפשת בן זוג. שתינו הסכמנו שדוקא כשלא מחפשים אהבה, היא מגיעה. מאחר והיא יותר מבוגרת ממני, מנוסה וגם יש עליה לא מעט חוכמת חיים ובהירות לגבי דרישותיה, היא ניסחה כל כך טוב את מה שהיא מחפשת במערכת יחסים.

בננות, לגזור ולשמור: "אני רוצה גבר, שאני לא ארגיש איתו שאני רק עוד אחת. לא רוצה להרגיש שאם לא אני אז מישהי אחרת. אני רוצה גבר שהוא מזיין, אז הוא מזיין אותי. כי הוא אוהב את הריח שלי, את הגוף שלי, את השיער שלי ושיגרום לי להרגיש מיוחדת". ואז היא חייכה.

היא אמרה את זה וכל מה שרציתי זה לחבק אותה.

ובפינתנו שיר לשבת

הוא (היעדר סימני הפיסוק, במקור)

את שווה ושדייך עגלגלים כחמנייה את זוהרת וצובעת בצהוב הוא צבע יומי כשאני נושם ומודה לבורא עולם ברא אותך והנה כגל מלוח באת באש חלציי משתוקקים מתפוקקים ואת בשלך שכבי נא מולי כעולה לכהן ואקריב אותך לאלוהי ותם אבני בן זונה

היא (הייתי חייבת להשיב לו בשיר תשובה, כי הי גם אני חרטטנית)

ריגשת אותי. תאוותך לי כפרי בשל. חלציך בשלים גם הם. ואגע ואדע כי פועם אתה בגללי. וריחך כחמנייה. ומוות לכל משפחת אבני.

אוהל הדוד תום

ואיך נכנס תום אבני לעניין? בדיחה פרטית השייכת במקור למקימי 'העמותה נגד תום אבני'.

כנסו לזה ותבינו:

http://www.hep.co.il/www.flix.co.il/tapuz/tomavni/showVideo.asp?m=1479167