לילות לבנים

הנסיך הקטן -גירסת האוונגרד

הנסיך הקטן כבר שבוע לא הולך לבית הספר.

בכל פעם שהשעון מצלצל, הוא מכבה אותו ביד רכה ועדינה, מסתובב באי נוחות על מיטת המלכות שלו ונרדם בחזרה.

גם מתי שאימו, פעם נסיכה בעצמה, נכנסת לחדר להעיר את בנה, הוא קורא למשרתים בארמון שיבואו לקחת אותה. שלשום היא אפילו ניסתה לשחד אותו בעוגת גבינה מהאופה המלכותי. אבל הנסיך בשלו, מסתגר בחדרו. היא המלכה חסרת אונים. והוא בכלל מעדיף בוטנים.

כבר שבוע שהנסיך מתחמק מהמורה לחשבון. במקום משוואות הוא מלטף בגינה שושנים אדומות ויפות כמו לחיים קטנות. מדי פעם הוא נדקר, מלקק את הדם בלשון קטנה וממשיך ללטף אותן באהבה מסורה.

לפעמים במקום שיעור אנגלית הוא מדבר לעצים. מקשיב ללחישת העלים וריקוד הענפים, שומע מהם מה חדש אצל החברים בכיתה.

בלילה הוא חולם על עצי באובב, על חופים רחוקים באיי השנהב. בבוקר, אם הוא מצליח לקום, הוא מדמיין פנים חמודות של נסיכה מתוקה עם הרבה נמשים ועיניים שובבות. אולי ימליך אותה לצידו יום אחד ויחד הם ינצחו על תווי הממלכה.

אבל הנסיך הקטן כבר שבוע לא ראה ספר. אפילו הצוענים בשוק הופתעו כשהבריז לראשונה משבוע הספר.

למעשה במקום לקרוא הוא מדבר לסנאים, לצבים, לעורבים, לשחפים, לסוסים ומדי פעם לנמלים. לנמלה אחת שעובדת בחברת כוח אדם הוא שלח בצחוק קורות חיים.

ובינתיים, בגינת הארמון הוא מסתכל לשמיים ומדמיין צורות בעננים. הנה צורה של לב והנה של גולגולת. והינה צורה של סימה מהמכולת.

כשנמאס לו לבד, ומשעמם הוא מתחיל לשיר ולנגן. בדרך הוא מעיר את אמא ואבא למרות שהוא גר בכלל בצד אחר של הארמון הרחב, רחב והגדול גדול. לפעמים הוא כותב פרוזה ושירים למגירה ושומר את זה איפשהו בין תעודת הזהות המלכותית שלו לחפיסת קונדומים.

הנסיך הקטן כבר לא ילמד יותר. הוא סגר  עם דרקון סגול פנסיונר על טיסה לשמיים בעוד יומיים. בסך הכל 20 מטבעות זהב זה עולה ו..נשיקה. אולי שם ימצא נסיכה.

תלתלים צהובים מבולבלים על ראשו. קעקוע של כתר מעטיפה של מסטיק בזוקה מרוח על כתפו. הוא חושב, תוהה, בוהה, משחק באקדח ולפעמים בחנית שהותיר אחריו אביר השלולית ז"ל.

עכשיו רק נותר לזייף פתק למנהלת, להוריד שוט של יגר, למצוא נחש והעיסקה חתומה. חתום בנשיקה.

המוזה לסיפור הנסיך:

http://www.shiron.net/songView.aspx?song_id=4258&singer_id=0&song_title=92da0

הצהרה משפטית: כל הכתוב מכאן ולמטה הוא בגדר סאטירה נוקבת. כל אחריות על הבנת המסרים והסקת המסקנות היא על אחריות קורא/ת הבלוג בלבד.  יש לצין כי ככותבת הבלוג,  אישה רווקה הינני הנשואה בעושר ואושר לעצמי. אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי ואלף גלולות לא יצליחו לעבר אותי. ויאמר אלוהים לחווה "תני לי מפרי ביטנך". ותענה לו חווה "תקח לבד". ותהיה הפמיניסטית הראשונה המהווה מודל קלאסי לשוביניזם. כי מחרטטנות באתי ואליה אשוב.

אני וחברתי -א' מתחתנות. אף אחת לא כרעה ברך והציעה לשנייה, זה פשוט קרה. הסתובבנו בשינקין, הגענו לחנות קטנה שמוכרת צעצועים ותכשיטים עתיקים או יד שנייה ו"החלפנו טבעות" (50 שקל הטבעת, מברזל זול, שוד לאור יום). אז אחר כך הצענו לממתק לחתן אותנו. לא נראה לי שהוא רוצה כל כך, הוא גם לא רב רפורמי וזה מה שאנחנו מחפשות. נראה, אולי יאיר לפיד פנוי.

פשוט אתם מבינים, שתינו הרי לא בשלות לחתונה באמת. אבל - למרות שגם היום מישהו בשינקין "ניחש" שאני בת 23, הרי למעשה במציאות אני בת 26 ומה לעשות - השעון שלי מתקתק תיק תק, תיק תק. ואז הבנתי שעם א' זה מרגיש לי נכון וגם לה זה מרגיש ש"זה זה" אז יאללה בוא ונרגיש נכון ביחד ולמה בעצם לא לממש את חברותינו בהצהרת כוונות? מי יודע, אולי עכשיו נעבור לגור ביחד, אני אעשה לה פן כל שבוע כמו שהיא אוהבת ואם היא תתנהג יפה אז פעמיים בשבוע. אני אבשל, היא תאכל. היא תנקה ואני אלכלך. אני אכנס להיריון והיא תעשה בייביסיטר. סקס? נסתדר איכשהו... בקיצור, הבנתם לא?

אז אחרי שהצהרנו כי אנחנו מוותרות על כל הנשים האחרות בעולם, היא נהגה חזרה לכיוון הבית, והתחלנו בטקס הקבוע שלנו: שמענו בפול ווליום ה"בקסטריט בויז", עם חלונות פתוחים, והתחלנו לרקוד לצלילי השיר 'גט דאון' ריקודים מצחיקים ומופרזים. הנהגים נהנו וגם אנחנו.

אז הנה הטבעת החדשה שלי:

 ורוד באמצע. זה רק נראה יקר

ובנימה אופטימית זו להלן תיאוריה מעניינת (רצוי לקרוא על בטן רווית אלכוהול או בשיתוף כל חומר ממכר אחר):

מדען המוח פּאנקסֶפּ טוען בתיאוריה שלו, כי בני זוג שמתאהבים בעצם מתמכרים זה לזה. פּאנקסֶפּ מוצא מִתאם עצבי בין הדינמיקה של התמכרות לסמי הרגעה לבין תלותנו באנשים שכלפיהם אנחנו חשים בזיקה החזקה ביותר. כל אינטראקציה חיובית עם אנשים, הוא טוען, חייבת חלק מן ההנאה שהיא מספקת לנו למערכת האוֹפיאטית, אותם מעגלים הקשורים להרואין ולחומרים ממכרים אחרים.

המעגלים העצביים האלה, כך מתברר, כוללים את שני המבנים הבסיסיים של המוח החברתי – קליפת המוח שמאחורי ארובת העין, וקדמת רכס החגורה. אזורי ה-OFC וה-ACC מפגינים פעילות נמרצת אצל מכורים המשתוקקים לסם, אצל שיכורים ואצל הוללים. כשהמכור עובר תקופת גמילה מהתמכרותו, האזורים האלה נרגעים. המערכת הזאת מסבירה את ההערכה המופרזת שהמכור רוחש לסם, וכן את חוסר האפשרות לעצור בעדו בשעה שהוא מבקש אותו. כל זה עשוי להיות נכון גם ביחס למושא התשוקה בזמן ייסורי ההתאהבות.

פּאנקסֶפּ טוען, כי הסיפוק ששואבים המכורים מן הסמים מחקֶה באופן ביולוגי את העונג הטבעי שאנחנו שואבים מהרגשת ההתחברות אל אהובינו; המעגלים העצביים בשני המקרים משותפים במידה רבה. אפילו בעלי חיים, הוא מוצא, מעדיפים לבלות זמן עם מי שבנוכחותם הם מפרישים אוֹקְסיטוֹצין ואוֹפיאטים טבעיים אחרים, הגורמים לשלווה נינוחה – מה שמצביע על כך שהכימיקלים המוחיים האלה מחזקים את קשרי המשפחה והידידות שלנו, נוסף על יחסי האהבה.