לילות לבנים

כמה מוזר זה לראות דם. לא טיפה או שתיים מדקירה בלתי מכוונת, הכוונה היא לדם בכמות רבה יותר, דם שחלקו קרוש וחלקו עדיין טרי וחם.

כשחושבים על דם, מדמיינים אותו בראשינו, במיוחד את הצבע פחות את המרקם. אנחנו יודעים איך זה נראה. אבל למרות שאנחנו יודעים דבר בסיסי - הדם ציבעו אדום גיליתי שאנחנו לא באמת יודעים איך הדם נראה. כלומר, זוכרים אבל בערך. אולי למעט רופאים וחובשים שרואים הרבה דם.

המיפגש הראשוני עם דם, ומה שאנחנו רואים לרוב בסרטים מותיר חותם בזיכרון שאיננו מתקרב בכלל למקור.

המגע האמיתי עם דם, בזמן אמת, חזק הרבה יותר. האדום העז הזה, הבוהק כמו החיים עצמם אינו דומה לשום דבר שזכרתי מדם. הוא דם אחר שלא דומה במאומה לדם שהשפריץ ביום שישי בלילה על מסך הקולנוע בסרט החדש של טרנטינו "חסין מוות". הדם שראיתי היום היה צועק. דם חי ועז, שוקק חיים באופן אבסורדי כמעט לנהג שככל הנראה איבד את חייו שלו. הוא נהג בקטנוע 50 סמ"ק ומכונית נכנסה בו. ואז עוד אחת. ועוד אחת בשרשרת. אני הגעתי יחד עם מגן דוד אדום. לא הסתכלתי לכיוון פעולות ההחייאה למרות שסוקרנתי. כשחזרתי למקום בתום עשרים דקות, הצלם של המשטרה עוד טייל שם. המכוניות והקטנוע עוד עמדו שם. גם כמה עיתונאים. הזמן כאילו קפא מלכת. חציתי את הכביש וראיתי סביבי המון המון דם. וגם כמה גזיות טריות ומוכתמות. הרגשתי צביטה חדה בלב. מרבית האנשים בעוברם ליד תאונה מסתכלים, שואלים "מה קרה" יוצרים פקק של מכוניות כי כולנו חייבים לדעת מה התרחש ולעשות את זה ב5 קמ"ש לשעה וממשיכים הלאה. נקסט. עד התאונה הבאה. אני לא כזו. אני מתחילה לדמיין את כל התסריט שהיה ואת זה שיהיה - משפחה, חברים, בית חולים, חדר ניתוח, החייאה, מוות, הלוויה, שיבעה, חיים בלי זה שהלך.

גם בצליל של המילה דם, יש משהו סופי. דם. נחתם. נדם. אדם. קטם. משהו שלא מרמז על החיים אלא על סופם.

אז היום ראיתי תאונה עם הרבה מהנוזל האדום העז הזה. רציתי לצלם אבל בגלל שזה לא ידמה למקור, כמו הקטשופ בסרטים, העדפתי לצלם מרחוק את הסיטואציה. הדם יישאר שם ובמהרה יקרש. רכב ניקוי עירוני יבוא וימחה כל זכר לקיומו. כי קשה לנו להתמודד עם המחשבה שאולי אנחנו היינו יכולים להיות מרוחים עכשיו על הכביש בתוך שלולית של..נו, איך קוראים לנוזל האדום הזה..

הציור השבועי לילד/ה

זכרך

כשהיכרנו היינו ילדי הבריאה.

לא כך עת נפרדנו.

שתינו לרוויה מכוס הפרידה שהכילה גם מחנק.

ושיתוק.

ועלבון.

וזיכרון.

וברירה טבעית.

עתה הנך צל דמותך. אני הינני.

תהום נשייה בין שני הרעים.

מחשיכה הוויתך.

וכעת,

פניי לברייה.