לילות לבנים

או קיי. עד כמה הארד קור וביזאריים יכולים עוד חיי להיות?

לכולנו יש או היו מתישהו סבא וסבתא. ואם לא פגשנו בהם, ראינו אותם אצל אחרים. כשחושבים על סבא וסבתא במצב בריאותי סביר, כולנו חושבים על יצורים חביבים, קצת איטיים בשל גילם, דואגים לנכדים, מבשלים, מפנקים ותמיד מביאים את הכסף "ללכת לקנות בזוקה" ברגע הנכון. סבים וסבתות, כששני בני הזוג בחיים, חיים לרוב בסימביוזה מאהבה, מכורח ההרגל או בהשפעת הכדורים.

אני למזלי זכיתי לפגוש בכל הסבים והסבתות שלי. פריבילגיה ששמורה לנכדים הבוגרים, או במקרה שלי הנכדה הבוגרת משני הצדדים (היה לי בן דוד גדול יותר ואהוב שנפטר בהיותו בכיתה א' מסרטן).

אז סבתא שלי היתה עכשיו ברומניה. היא טיפוס מאד פעלתני (טפו, טפו, טפו) שנהנה לשיר במקהלה, לטייל בטיולים של בית הלוחם, לעשות כושר ולטוס לארץ מולדתה עם בנותיה. היא וסבא כבר שנים לא מסתדרים. הם ישנים בחדרים נפרדים קרוב ל20 שנה. ורבים. ושוב רבים. ורבים עוד קצת, כי אחרת משעמם. שניהם טיפוסים קשים, דעתנים, עקשנים וחכמים. אתמול סבתא חזרה ארצה לאחר מסע פינוקים וטיפולים ברומניה. סבא נשאר עם המטפלת הפיליפינית שלו, שמועסקת אצלם שלושה חודשים לערך מאז מאז שקיבל שבץ. לדעתי יש לו קראש עליה, וזה לא מפתיע, הוא תמיד היה שובב. לראייה, חוברות הפורנו שאצלו בחדר ובעבר ערוץ אר.טי.אל בלילה.

בקיצור, היום אבא שלי מתקשר אליי לעדכן בחדשות מסעירות בקנה מידה משפחתי.

אבא:   "מה שלומך יפה שלי?"

נורמה: "בסדר אבא. אני בבית שמש בענייני עבודה. מה קורה?".

אבא:   "הכל בסדר. תיזהרי לא לחצות גדרות".

נורמה: "איזה גדרות?"

אבא:   "יש בבית שמש את מאגר הטילים הגרעיניים הגדול ביותר במדינה. אל תחצי גדרות לא מסומנים, טוב?".

נורמה: "אל דאגה אבא. אני לא מתקרבת לשום גדר. ומאיפה בכלל אתה יודע על הטילים? לא חשוב. מה קורה איתך אבאלה?"

אבא:   "רציתי להכין אותך למשהו. יש בלאגן בין סבא לסבתא".

נורמה: "או או. מה קרה?"

אבא:   "סבא ניצל את זה שסבתא בחו"ל, הפריד את כל החשבונות שלהם וסגר לה את כל הגישה לכרטיסי האשראי שלו".

נורמה בהלם. שתיקה.

נורמה: "מממהההה????"

אבא:   "כן. הוא כנראה תפס ביטחון עם הפיליפינית שלו, דאגה לו, בישלה לו, ואז הוא חשב רגע, למה אני צריך את סבתא בעצם".

נורמה: "מההההה???? זה נורא".

אבא:   "בתגובה למעשיו סבתא פיטרה את הפיליפינית. כדי שיישאר לבד. עכשיו היא מאיימת שאם לא יחזיר הכל, היא תיקח אותה לבית משפט שתתלונן נגדו שהתעלל בה".

נורמה: "אני בהלם. תסלח לי אם אני לא רוצה לשמוע על זה יותר, נכון?"

ניתוק. אישונים מורחבים. פה פעור. מחשבות על ארוחת יום שישי בלב התופת.

ובכן. רציתי לפנות ללב שלכם. אם יש סבא וסבתא חלופיים שרוצים לאמץ אותי, תמורת תשלום סימלי או איפלו ביקורי בית, כי למשל הנכדים הביולוגים עסוקים מדי בשבילם, אני אשמח. אני אפילו אקריא להם אם הם מתקשים בקריאה ואפנק אותם בכוס תה. אפשר גם לעשות החלפת סבים כמו בהחלפת דירות במאגר 'הומלס' תקחו את שלי ואני אקח את שלכם. כי נמאס לי מטלנובלה משפחתית.

אני רוצה שקט. לבוא ביום שישי, לצחוק עם הבני דודים, לאכול פלפל ממולא, עוף ואורז ולהיות מבסוטה.

ובפרק הבא של "טלנורמהבלה - סאגות, תככים ובלאגן" - האם הסבתא תתנקש בסבא? מי החליף בין כדורי לחץ הדם של הסבתא למשלשלים? מי עיבר את המנקה הפיליפינית??? האם ישו יוולד מחדש? ומדוע הטעם של מרק העוף בימי שישי נעשה חמוץ מדי?

המשך יבוא.