מוקדם בבוקר. טלפון מצלצל. על הקו השותפה בהיסטריה.
"איפה את? בואי דחוף הביתה".
אני עוזבת הכל ורצה רק כדי לגלות את המראה הבא:
מים הם תרכובת מולקולת מים מורכבת משני אטומים של מימן
ומאטום אחד של חמצן. הסימול הכימי של המים הוא H2O
כל הבית מוצף.
אני מגיעה ובעלת הבית שלי מחכה בחוץ. כרגיל מתלוננת על כאבים. הפעם זו הבטן שמציקה לה.
השותפה התחפפה לחגוג ארוחת בוקר יומולדת, כזו שגם אני הייתי אמורה להשתתף בה אבל בשל המצב נאלצתי לחכות בבית - לשרברב.
המים בגובה סנטימטר. כל צעד והאצבעות שלי טובעות בג'יפה. האמבטיה, המיטבח, הסלון הכל חוץ מחדרי השינה.
בעלת הדירה מחכה לי בכניסה. היא הביאה פומפה והחלה שואבת. ממש מתאמצת לעשות הצגה כאילו עם הפומפה היא תוכל לתקן הצפה בהיקף של בריכת דגים בינונית. אני מגחכת לה בפרצוף ומסבירה לה שאיש המקצוע בדרך. היא היתה מאוכזבת. חצי שעה קודם לכן, היא הרי ניסתה לשכנע אותי שאין אינסטלטורים שעובדים ביום שישי. קשה לה להיפרד מהכסף שלה.
כשהגיע ניסים השרברב הנחמד היא התחילה להתווכח איתו על הכסף. מביך. היא עוד הפילה עליי את בעיות התקציב - "תראה את הילדה הזאת הנחמדה הזו, אין לה יותר מ300 שקל". הרגשתי לא נעים, כמו בבת מיצווה שבו סבתא שלי מנסה לסדר לי את הבן של חברים שלה. ככה לא נעים.
בסוף היא הוציאה את ה"כסף לשבת", תוך כדי רטינות חוזרות ונישנות ושלפה 50 שקלים נוספים. כשהיא הלכה ונותרתי עם ניסים נשמתי לרווחה. עד כמה שאפשר לנשום כשאצבעות הרגליים רטובות וקרות.
לבן על לבן
הלילה הלבן בתל אביב איכזב אתמול. לא מסיבות, לא בלאגנים. בקושי כלי נשיפה טובה וחצי עם אקורדיון באיזה מעגל נחמד. ובעיקר המון המון רוכלים שמכרו הרבה תמונות ופוסטרים עם אל פאצ'ינו והומר סימפסון. ההויה היתה בעיקר לראות ולהיראות ואת זה עם כל הכבוד, אין לי ממש כוח לעשות בלילה. אני מעדיפה להתכרבל בפוך עם מזגן, שיעשו לי נעים בגב ולראות סרט טוב.
את הלילה סיימתי בבליסת דים סאם. זה כמו בורקס רק בטעים יותר ויקר יותר ממה שזכרתי.
ואז הגיע לילה. שחור. ונעים.
חוץ מזה, נרשמתי למכון כושר תל אביבי "גרייט שייפ" ליד ככר רבין. המקום כל כך מתלהב מעצמו, שאפשר להקיא מרוב שהוא תל אביבי. אבל היה אחלה דיל להרשמה וכיף שם. בדרך למכון ראיתי את כל הרצים במרתון של נייקי מתכוננים למה שאני מכנה "סשן הלחות הגדול ביותר שתל אביב ידעה". איך, איך אפשר לרוץ בחום הזה ובפיח עם 6,000 איש שמתחככים בך? או שאולי זו המטרה.
המכון די קטן ויש לו בר מ-אגניב במרכז, שהוא מסתבר גם המוביל לסצינת הפנויים-פנויות שבמקום. הקהל מורכב ברובו משחורדיניות מכוערות, ערסיות-לייט, סתם שמנות והומואים. הרבה הומואים. שזה דווקא מצויין כי הם הפרטנרים החביבים עליי לכושר, שופינג, רכילויות, ושיחות על סקס. אולי אמצא מבינהם חברה חדשה.
ובכל זאת, מישהו בספינינג התעלק עליי בסוף האימון..כנראה שיש שם גם כמה דו.
לחיי גוף חטוב לכבוד הקיץ. אני אשתה שייק (חלבונים?) בשביל זה.
צ'ירס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין