יש כזו חיה בים, שקופה, מבאסת עם ארס...נו המדוזה. במיתולוגיה מדוזה היא בכלל דמות נשית מפלצתית, ששיערה עשוי נחשים חיים וכל המתבונן בה ישירות הופך לאבן. מבטה מאבן את החיים. הסרט 'מדוזות', של שירה גפן ואדגר קרת הוא סרט קסום, שהופך מאובנים לחיים. עד כדי כך הוא חמוד. קלאסי ליום שבת בצהרים.
אחרי הסרט קצת הצערתי שאני לא ג'ינג'ית. בסרט מופיעה הילדה הג'ינ'ית הכי מתוקה בעולם. היא מזכירה לי את בילבי רק בנקי ולא מלוכלך. הייתי שמחה לאמץ אותה ולעשות לה אוירון. או סתם לצבוט לה בלחי כמו דודה מעצבנת.
בכלל, למרות שהסרט לא מדבר על המדוזה החיה והקשר היחיד הוא הים שמופיע לפרקים ושיר על ים ואונייה, הגעתי למסקנה שכיף להיות מדוזה. אבל רק בים הפתוח כי כשמגיעים לחוף תל אביב אז כל האנשים מפריעים וגם חושבים שאתה שקית ניילון. ומשתינים לידך כי נגעת בהם וזה שורף להם, והם רוצים שזה לא ישרוף, אז הם ראו את טריק הפיפי בפרק של 'חברים' וחושבים 'זה בטח פועל'. גם הטעם של פלנקטון או מה שמדוזות לא אוכלות, בטח לא נוראי כל כך. אבל יש פרט שולי קטן שקצת מציק לי - בתחתית הגוף של המדוזה מצוי קנה ובקצהו פה, המוביל אל חלל העיכול. כלומר, הפה של מדוזה משמש גם כפי-טבעת. לא נעים בכלל.
בואו אחריי! מחלקים סושי חינם בריף
אחר כך בערב הייתי בהפגנה של אלפי מדוזות בככר רבין. היתה אפילו מדוזה לסבית אחת, בלונדינית גבוהה, יפייפיה עם עיניים כחולות שהלכה עם חולצה ועליה הכיתוב "ככה נראית לסבית". ואני בכלל לא אוהבת בלונדינים/ת אבל אני בטוחה שהרבה ראו אותה והתבאסו. כלומר סטרייטים חרמנים. לא רחוק ממנה עמד גבר ממושקף עם חולצה דומה שנכתב עליה "ככה נראה פמיניסט".
בין הקריאות 'קצב לכלא' וחסימות כבישים פגשתי במדוזה חביבה מהעבודה. "נפרדתי מאישתי", היא סיפרה לי. סיפור עצוב. מסתבר שאישתה בגדה בה עם מישהי אחרת, וכל זה בזמן ששתיהן ניסו להביא ג'לי פיש לעולם. טיפולי פוריות לא פשוטים, במיוחד כשאת מדוזה שסובלת מבעיות הורמונליות, כפי שהיא טרחה לספר.
עוד קישקושיאדה, דיבורים על פרידות וכל אחת שוחה לדרכה.
פתאום החלו חסימות כבישים ברחוב אבן גבירול סמוך לככר. זה לא עבר בשקט. כרישים במדים צצו מכל עבר והתחילו להרביץ למדוזות. המחזה היה נורא. הייתי על סף דמעות. זה נראה כמו טבח המוני במסעדה יפנית עם סו-שף חובב דגים מזן ג'לי. המדוזות צעקו, בעטו ונפצעו. הכרישים היו אלימים מתמיד ונהגו באכזריות. רציתי ללכת אבל אמא ואחות התעקשו לצפות בפוסידון משחק בחייליו.
אז ניצלתי את ההזדמנות לאכול שווארמה בפינת רחוב סמוכה. כי גם בתור חיה מיימית, עדיין יש לי חיבה לפרות. רק שאני עצמי לא אהפוך לפרה כי קשה לתת חלב מתחת למים. וגם לצליל 'מווווווו' יש אקו מוזר כשהוא מהדהד בין שוניות לאצות.
והרבה בועות. בלופ בלופ.
לילה טוב,
מדוזה, חוף מציצים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין
