לילות לבנים

זו התחושה שמלווה אותי מאז אתמול.

זה מצחיק שדווקא ביום שאמור להיות כולו מוקדש לדבר גדול - כדור הארץ, אני מוצאת את עצמי מרוכזת במיקרו קוסמוס הקטן שלי. כאילו שבעיות אישיות מעניינות יותר מזיהום או אפקט חממה שצפוי להשמיד אותנו ואם להאמין לדני רופ, להציף את הים פנימה על רחובות אבן גבירול, איפה שביתי נמצא.

אבל למען האמת, קמתי הבוקר עם תחושה שיאללה, אני מוכנה שיבוא גל וימחק אותי. כי נמאס לי.

לפני כמה ימים כתבתי שיש לי נטייה לשמור דברים בבטן. אז החלטתי להוציא, כי זה תיסכל אותי. ויצא מזה ריב מעצבן.

שוטי הנבואה היו ענקיים!!

אתמול קבעתי עם החבר, להלן ה'ממתק' ללכת ל-Live Earth בכיכר רבין. דיברנו על זה עוד יום קודם וגם במשך השבת שהכל מכוון לקראת האירוע. רגע לפני שאני יוצאת מהבית לכיוונו אחרי פק"ל מקלחת וארוחת ערב זה נשמע ככה - "טוב, אחותי מתעכבת ומוש כבר מופיע. אני באה אליך ונלך". אבל להפתעתי מהעבר השני אני שומעת "אאהה...אהההה...לא אני לא בא אני יוצא עם ד'". בהתחלה חשבתי שלגיטימי לא? קורה שהחבר מבריז במיוחד אם אין חשק להופעות פתאום, מרגישים לא טוב או עייפים. אבל לא. רק אחרי כמה דקות נפל לי האסימון. הסיבה שהבריזו לי היא ללכת עם החבר הרווק צייד השמלות לפאב לצוד שמלות. החבר הזה לוקח את החבר שלי רק בשביל שיהיה מי שינעים את זמנה של החברה המשותפת של מי שהצייד מתחיל איתה. וזה על חשבוני. חוצפה.

שלא תבינו, אין לי בעיה שחבר שלי ילך לפאב מתי שהוא רוצה עם חבר שלו ובלעדיי. אני לא מהבנות הקנאיות האלה, אני סומכת עליו ובעצמי זקוקה לאוויר לנשימה. הבעיה היא שאני לא מוכנה להרגיש סוג ב' ושיבטלו אותי בשביל מישהו אחר. גם על חברות שעושות לי את זה אני מתעצבנת. ואיתי קבעו קודם במקרה הזה.

יש לי חברה מהתיכון קארין, שלצאת איתה זה כמו מיכרז. הקטע הוא שהיא תמיד קובעת איתך ועם עוד 20 איש. בסוף, היא בוחרת את היציאה הכי מא-גניבה והולכת. כל תקופת התיכון התעצבנו עליה אני וחברותיי עד שבסוף התרחקנו ממנה. כי אגואיסטים זה זן מעצבן של אנשים. היום אני נפגשת איתה רק פעם בשנה כי רק אז זה הופך לאירוע שהסיכוי שהיא תבריז ממנו נמוך.

בכל אופן, אמרתי לו שזה מעצבן אותי. התגובה שלו היתה "את צודקת, אני לא בסדר, אני אתמודד עם ההשלכות של זה". שזה אגב, עוד יותר גרוע. כי אם אתה יודע שאתה לא בסדר, מה פתאום אתה ממשיך עם זה? אני לא מבינה מה הבעיה לצאת איתי, כמו שקבענו ואחר כך לצאת לפאב עם החבר??

אבל ככה זה שלוקחים אותך כמובן מאליו.

ההופעה היתה פיצוץ. נהניתי מאד. אחותי הגיעה באיחור, הצטרפה אליי ורקדנו בטירוף. צחקנו על האירונייה בכך שבמופע כדור הארץ היו הרבה מעשנים שרק תרמו לזיהום אויר. צחקנו גם על הררי הזבל שהמופע הזה יצר מסביב לכיכר ותרם לזיהום מי התהום והאויר בכלל.

בתום ההופעה פגשתי בטעות את חבר שלי הולך עם הצייד לשתות. כעסתי עדיין על ההברזה. הוא טען להגנתו שהוא "חמוד". עניתי לו שמקבץ הנדבות, הגידם קטוע היידים שישב על הריצפה בדיוק ממולנו יותר חמוד ממנו. והוא הלך. וגם אני. ולא שמעתי ממנו.

ואז יצאתי גם אני אחרי ההופעה. בהתחלה עם אחותו של החבר לפאב 'פרינדס' בבן יהודה. אחר כך פגשתי חברה אחרת ויצאנו לפאב בבזל. בשני המקרים קיבלנו שוטים על חשבון הבית. הגברים בשני המקומות היו דוחים. מהסוג שאומר לך "אם המקום הזה היה עוגה, את היית הקצפת". ואני חזרתי הביתה והרגשתי לא טוב. ערבבתי יותר מדי סוגים של אלכוהול, עישנתי קצת והשניצל טבעול מארוחת הערב עמד לי בגרון.

ואז הלכתי לישון לבד כמו שהרבה זמן לא יצא לי. והחבר לא התקשר. אפילו לא שלח הודעת לילה טוב.

כן. ככה זה מרגיש כששמים עליך זין.

ואני אומרת זין על זה. לא מגיע לי שיתייחסו אליי ככה.

ולא אכפת לי שכדור הארץ יתפוצץ מזיהום.

והתלבטתי אם לכתוב את הפוסט הזה, כי הוא קורא כאן. אבל כבר לא אכפת לי. הוא יודע שהוא מניאק. מהיום גם אני.