היום ישבתי על סלע בים בחוף מכמורת. לכמה רגעים הרגשתי כמו אחד הפסלים שראיתי ביוון של בת הים הקטנה. אבל שתיתי מקודם וודקה, אז אולי זה מה שמדבר מגרוני עכשיו. וודקה.
הוודקה לא הגיעה סתם. ראיתי סרט מדכא "לעזוב את לאס וגאס" עם ניקולאס קייג' המצויין ואליזבת שואו בתפקיד בלונדיני. מסתבר שעדיין יש לי יכולת להזדהות עם אנשים אחרים בסרטים, אמפטיה. רק חבל שההזדהות היא עם זונה. אבל אומרים שכל הנשים זונות. וזה נכון גם לגברים.
אתמול ב'ארבינקא' חברתי הטובה ליהי חגגה 26. בלי להתכוון נכחו במקום כל סלבריטאי ישראל הבוליוודים לדורותיהם: מיכל ינאי, לירון לבו, אנחל בונני, רונה לי שמעון, אורי פפר, קוואמי דלה פוקס, נתי ברינגר ועוד כמה סלבס מאופרות סבון (ורד משהו מהאקס המיתולוגי) ויסלחו לי כולם על חוסר הידע בז'אנר ובכלל בסלברטיאים. אוקצור היו פפראצי בחוץ ובפנים היתה אוירה חזקה מאד של..פוזה. אורי פפר רקד בהתלהבות של הסנפת קוק עם רונה לי שמעון שמצידה שיתפה פעולה בצורה שלא ממש נראתה אמיתית. מתישהו הוא הוריד חולצה וחשף את השרירים שאין לו. ממתק הסתכל אליו בבוז והכריז קבל עם ועדה שהוא דביל. הם רקדו ממש על השולחן שלנו ונתבקשנו לסגור את הוילון בגלל הצלמים שתקתו פלאשים מבחוץ. אחר כך הצטרפנו לריקודים ולירון לבו התלהב בקול רם בפני נתי על מבחר הכוסיות שבמקום.
אז שתיתי פיג'לינג סאוור (סביר לא יותר) ואפל מרטיני (לא משהו). עינטזתי קצת ויאללה הביתה. בוליווד, מיציתי אותך. תל אביב גם מתחילה להיראות לי יותר ויותר כמו ביוב, לאחר שש שנות מגורים. אז למה הריח של השתן ממכר כל כך?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין