לילות לבנים

הוא כבר מכיר אותי כל כך טוב שזה מתחיל להפחיד אותי.

כתבתי כאן פוסט ארוך ומושקע עם ניחוח של דימעה מתובל במלח של הים. בדקה התשעים הפוסט נמחק.

הוא סיפר את סיפור העלבון שלי ממכתב אהבה שגיליתי לפני כמה חודשים במקרה ושנכתב על ידי ממתק עבור מישהי ששמה מתחרז עם 'פאני'. זה היה בתחילת התקופה שאני והוא יצאנו. המכתב, שהיה מקסים לצערי, לא נשלח אליה. אבל המסר שבו היה ברור- הוא רוצה אותה. הוא טען שהיה שיכור כשכתב אותו. בהמשך הודה שסחב עליה קראש מסיני.   

אבל בסוף החלטתי שבגלל שהוא קורא כאן ואני לא רוצה לפתוח את הפצע (שנפתח מחדש אתמול) ולהביך אותו אני אוותר על זה. אז הפוסט בגירסתו המלאה נמחק לפני שלחצתי 'שמור' והועבר לגינזך הפרטי שלי. הפורקן נעשה. לפעמים מותר גם לכתוב למגירה. הקשר איתו יותר חשוב לי. 

אתמול הוא ראה שמשהו מציק לי. תחושת המירמור עלתה והציקה לי בבטן לאחר שהוא הודיע לי שהוא רוצה לבקר בימים הקרובים את החברות של אותה 'פאני' במכמורת (שמצידן, אגב, לא טורחות לשמור איתו על קשר) לפני שהוא עובר לעבודה חדשה שתגזול את זמנו. "היא לא תהיה שם" הבטיח הבטחת סרק (היא גרה איתן) ואני רציתי להקיא. עליו. 

אחרי שהכנתי לנו במחבת אוכל, ראינו סרט ושתינו וודקה, רגע לפני השינה ולמרות שניסיתי להתנהג כרגיל הוא שאל "את רוצה לדבר על משהו?" והדליק כאות רצינות את מנורת הסליז שלו מעל הראש, שמחליפה צבעים באדום, כחול לבן כמו זיקית עם אבעבועות רוח. הייתי בהלם שהוא בכלל שם לב שמשהו מציק לי. איזה חמוד!! ואני רציתי שזה ייצא לי מהפה וכל פעם זה כמעט יצא והופ, בלעתי את זה חזרה איפושהוא בין השקדים לושט. וניסיתי שוב והופ זה נבלע. למירמור יש טעם לוואי חריף ולא אהבתי את זה.

בסוף זה יצא אגב. והוא נשם לרווחה, כי כנראה שהוא חשב שאני אגיד משהו הרבה יותר גרוע  אניאוהבתאותךואתה?

בסוף, כשהבין איזה אדיוטי וחסר טאקט זה מצידו בכלל לחשוב על זה, הוא הבטיח שלא יסע. טוב, הוא הבטיח בלי לחשוב שהוא שהוא אדיוט, הוא עדיין גבר ואינטיליגנציה רגשית זה מיצרך נדיר בימינו.

הוא נרדם. הרגשתי איך הוודקה עוצמת גם לי את העיניים. אז שחזרתי בראשי שוב את המכתב ההוא שנכתב יום אחרי הפעם ההיא היחידה שפגשתי אותה שם בהופעה הזאתי . "היא בכלל ילדת טבע מלוכלכת ואנטיפאטית שלא שמעה על מקלחת או דיאטה", אמרתי לעצמי בזעף בלב בשקט. ושתי טיפות מהעין השמאלית שלי החליקו על היד שלו שהיתה מונחת מתחת לראשי. 

במקום דובי, נרדמתי אתמול מחובקת עם חבילה של נייר טואלט. לפחות היו עליה ציורים של כלבים חמודים.

ובבוקר כשפקחתי את עיני, הוא חיבק אותי חיבוק אוהב וקמתי מחדש עם חיוך ומאושרת.

כי אני אישה טובה. והוא האיש שלי.

וכי אני בהיריון.

סתם אני לא. אין מצב עד גיל 30. (ויש לי פחד מלידות ואני ילדה בעצמי). אבל רציתי לגרום לו להתקף לב קטן..בכל זאת מגיע לו. חחח...(צחוק רשע).

התרופה הכי טובה ללב שבור. וגם סתם קינוח של צהרים לעצלנים