לילות לבנים

אמנם אין לי ניסיון רב בדייטינג עם בלוגרים (עם בלוגר אחד בלבד זה נחשב? בעצם שניים, אבל עם הראשון זה היה לפני שהפכתי בלוגרית) אבל זה בהחלט הביא לכמה תובנות שחשבתי שמוטב שאחלוק קבל עם ועדה עם כל העדה, להן חבריי בישראבלוג.

לפני שארביץ בכם תורה וסתם זיוני שכל, אני מודעת לכך שרובכם ככולכם הייתם שם. ותתפלאו, אני מצאתי כאן אהבה ("או לפחות כך נדמה לי" ירמי קפלן), אבל יש תיבות פנדורה בדמות יומנים אישיים שהם למעשה אישיים-ציבוריים שהשתיקה, שלא לומר הגניזה יפה להם. מה שאגולל כאן כתוב לעיתים בלשון זכר אך מיועד לשני המינים, גם למאדים וגם לנוגה ללא אפלייה וגם טראנסג'נדרים או א-מיניים מוזמנים להתבשם מהם.

שלב ראשון - מוחות נלהבים נפגשים

בהתחלה זה נראה מפתה. את נהנית לקרוא אותו, הוא מחמיא לך על שנינותך, אתם משעשעים אחד את השני והופה יש קליק. נורא קל להתחבא מאחורי דמות ומקלדת, אבל הסקרנות הרגה את החתול וכולנו חוטאים ב'מיאו' מדי פעם. כך שההמשך המתבקש דורש אאוטינג מצולם ומשזף עיניים בבלוג, או לפחות החלפת תמונות הדדית. במקרה הרע, הסיפור נגמר כאן. אבל כשיש תאווה לעינים, יאמי -הפתעה !  כן, מסתבר שמאחורי המיינד מסתתרים לפעמים גם כוסון לא קטן או כוסית שווה (ובינינו יש יותר בלוגריות שוות מבלוגרים, את זה כל פקאץ יודע). ויראה הבלוגר כי טוב וכי סקס אופציונלי בפתח ויקבע בפאב הסמוך לביתו ואימרו אמן. אך אבוי, פה מתחיל הברוך וכמו שסבתי תמיד אומרת "לעולם אין להכניס ראש בריא למיטה חולה". אבל מי מקשיב לסבתות בימינו Any way.

שלב שני - להעלות פוסטים מהאוב

היה סקס אחד, שניים, עשרים....שני הצדדים מעוניינים במשהו מעבר לסטוץ. אבל יש בעיה אחת קטנה, איך נקרא לה - העבר. הוא רודף אתכם עם כל שדיו, הוא מתועד לפרטי פרטים (למעט פחדנים שמשפצים אותו בשל הנסיבות) והכי גרוע אפשר תמיד לחזור לארכיון ולקרוא אותו שוב. ושוב. ושוב.

כל מילה וכל פסיק חלקם חביבים ומצחיקים ואחרים בגדר אמיתות נוראיות, הם שם. אם מדובר בבלוגר מוכשר אזי גם דברי השטן כתובים בצורה נפלאה. ושום דבר שתעשו לא ישנה את העובדה שהאדם שממולכם כבר קרא אתכם עוד לפני שהפכתם לאובייקט רומנטי סלאש מיני והוא מכיר אתכם יותר טוב מהחבר/ה כי טוב/ה שלכם (בתנאי שהם לא קוראים בבלוג).

כך למשל תגלו שהדייט שלכם בכלל מעדיף בלונדיניות עם שיער חלק שנראות כמו ברבי ואת מה לעשות, ניחנת במראה של ברבי הברזיאלית והצהוב היחיד מול עינייך זו הקינאה שאוכלת אותך. או למשל תגלה שלחברה שלך יש חיבה לזרגים מהזן שצומח באפריקה או לחילופין חיבה לנשים שצומחת להן אפריקה. ישנה כמובן אפשרות שיום אחד תיזכרי עד כמה הצחיק אותך שכתב כי בעיניו כל הנשים זונות. אבל עכשיו כששניכם יחד, פתאום את מתבוננת במראה ואומרת 'פאק, גם אני!!'. מהר מאד מגלים כי מה שהצחיק והיה חמוד למישהי אחרת, כבר לא מצחיק כשזו את. הזונה. ושאר ירקות. דאם איט.

שלב שלישי - לצנזר פוסטים או להפסיק לכתוב

נניח שעברו חודשיים. עכשיו כשהקשר בעיצומו, איך תכתבו ב-א-מ-ת (יש לקרוא לאט) את שאתם מרגישים? איך תתלונני שהוא שבר את ליבך? או לחילופין, תיוועצי באנשי סודך, אלא שעד כה קראו בשקיקה את שעל ליבך אם להמשיך לצאת איתו או לעבור לקורבן, סליחה הבלוגר הבא?

אז בלית ברירה מצנזרים חלק מהמלל. אחרי הכל החיים האמיתיים הם שם ולא פה מול מסך לבן ואותיות שחורות. אבל אין מנוס, משהו בחדוות היצירה נפגע. המוזה איך לומר, נעלמת. למעט סיפורים,שירים, חוויות שאינן קשורות דווקא באובייקט (או קשורות אבל כאמור בקשר רופף מפעם). כל מה שנותר זה בליל של מילים שחלקן הגדול נעלם או נותר במוחו של הכותב/ת. הכרתי כאלה שפשוט, רחמנא ליצלן לא עלינו, הפסיקו לכתוב ובלוגם נותר מיותם. יהי זיכרה של המחשבה החופשית ברוך.

שלב רביעי - בלוגרי העבר

מסתבר שלא גילית את אמריקה (וסליחה עם איזכור היבשות המטריד הזה). הביצה הזו שאנו שוחים בה קטנה וטובענית. היא גם מסריחה. כשאת שוכבת עם בלוגר את שוכבת גם עם הבלוגרית שמגיבה אצלך. ששכבה עם הבלוגר שהגיב לך פעם. ששכב עם הבלוגרית ההיא שעשתה לך עיניים וששכבה עם ההוא ששונא אמבטיות ובקיצור - כולנו נחלה באיידס יום אחד ונמות ואולי נכתוב על זה פוסט משותף בגסיסה. כנראה שאין ברירה.  

שלב חמישי  - ואם נפרדים?

זהו השלב הקטלני מכולם. בעת הפרידה, תיאלץ להמשיך ולקרוא עם מי היא שוכבת אחרייך. וכמה הזיון היה מרטיט וטוב. והיא גם תקרא על הזיונים שלך וכמה הם מרטיטים וטובים. ושני הצדדים יהיו אכולי קינאה ויחרקו שיניים. ואז במקרים של בני אדם דוחים במיוחד עלול להגיע גם שלב הנקמה. כמו בסרט בנות מעין 'צ'יק פליק' ממש רע, ירוצו השמועות הזדוניות (או הנכונות) בין החבר'ה "אחי, הבלוגרית הזו מזדיינת כמו שפנפנה של יו", או "אחותי, ותרי עליו יש לו אשך אחד בלבד וגם הוא בקושי מייצר משהו". ייתכן כמובן שגם אאוטינג נקמני פלוס תצלומי עירום שלך מהטיול בסיני ימצאו דרכם ב"אורח מסתורי" לרשת. בקיצור, סכנת נפשות.

שלב שישי (חמישי חלופי) - ואם נשארים יחד?

יהיה אחלה סיפור לספר לילדים שלכם. עם גנים כאלה, הם בטח יהיו סופרים מפורסמים.

לסיום, אסייג את הרשימה. הכל נכון בתיאוריה, אבל הפרקטיקה מנצחת. הכותבת הנ"ל קשורה בחדווה רבה לבלוגר שלצדה. אני יודעת דמי בראשי, אבל אתם צריכים לראות כמה הוא חמוד כשהוא ישן עכשיו. ובכלל איזה כיף ללטף אותו ולעשות לו נעים בגב כשהוא נמס כמו חמאה. ולישון כפיות ומכורבלים ו..אה...תגיד, אתה מתנגד שאכתוב על זה פוסטון?

בברכת לילה טוב ואהבה מקוונת,

נורמה