לילות לבנים

אומרים שלכל בן אדם צפויות 15 דקות תהילה בחייו. ולא, אין הכוונה לאותם ערסים שמדברים בטלפון ואומרים "אמא אני בטלוויזיה", בזמן שכתב חדשות ערוץ 2 מדווח על מתקפת טילים בשדרות.

גם לי היו 15 דקות תהילה. למעשה היו לי יותר מזה במצטבר.

הפעם הראשונה שפרצופי כיכב על המסך שלכם היתה בפרסומת לקסדה בראש טוב שקידם ערוץ הילדים. האמת שבכלל לא רציתי להתפרסם, כל שאיפת חיי בגיל 12 היה לפגוש את עודד מנשה, להציע לו נישואין ולעשות לו ילדים קטנים שישירו "אני שושה מנשושה". אז הגעתי ופגשתי אותו והוא היה ממש נחמד, חתם לי וחייך ולימים עדן הראל מימשה את מה שכבר מזמן שכחתי שרציתי לעשות לו.

כשהופיעה הפרסומת, התרגשתי למראה שלי על המסך לצד המון ילדים קטנים שרכבו על אופניים והחלטתי - אני רוצה עוד!!

אז הישגתי דרך חברה של אמא תפקיד בפיילוט לסידרה "חצי המנשה". לא להתלהב, הייתי סטטיסטית, אבל אני פתחתי את הסצינה. הלבישו אותי בגלבייה, איפרו אותי, הביאו לי דלי ואני התכופפתי עמוק לתוך הבאר (זה תפאורה אל תדאגו). הצלם ביקש שאתכופף "עוד פנימה", ו"יותר נמוך", ואני שהציצים כבר התחילו לגדול בגיל הזה והייתי בלי חזייה כי זה לא מציאותי לתקופת התנ"ך, פחדתי שהשוט יפתח בציצים שלי. זו גם הסיבה שסירבתי לראות אחר כך את הפרק הזה. גם שנים אחר כך ניגשו אליי אנשים וסיפרו שראו אותי. פאדיחה.

הימים חלפו. נורמה לומדת בתיכון אומנותי ומתקבלת לתפקיד הנחייה טלוויזיוני בתוכנית נוער 'הצתה מאוחרת' של מרכז ביקורי העיתים. מתוקף תפקידי, מלבד הנחייה וריאיונות של אורחים וכתבות שטח, השתתפתי גם במערכונים שונים. לצידי באותה תקופה, האמת קצת אחרי שעזבתי התקבל להנחות בחור צעיר ומוכשר, מיכאל הנגבי שמו. לימים הוא מינף את העניין למקצוע של ממש.

לאחר התיכון היה צבא. זו תקופת חושך של חיי התהילה שלי. תקופה חשוכה במדים ירוקים. בתקופה הזו התבייתתי על נושא אחר - כתיבה.

בהמשך, התפתחה הקריירה. הופעתי בערוצים מקומיים שונים בשידורים חיים, בשידורים באולפן. אפילו ביקשו ממני חתימות פעם ילדות קטנות שגרות באיזור שהופעתי בו. ממש גלאם סינתטי.

בשלוש השנים האחרונות התוודעתי מחדש לערוץ הילדים. לא, אני לא מיכל ינאי עדיין וגם לא משהו דומה...אבל הופעתי פעמיים באולפן חדשות ערוץ הילדים. והיה כיף למרות אברי גלעד.

אחר-כך הגיעה תוכנית הבוקר בערוץ 2 שהופעתי בה פעמיים.

אז במצטבר יש יותר מ15 דקות. אולי זה מסביר את המשפט "את מוכרת לי מאיפושהוא", שאני מקבלת מדי פעם מכל מיני אנשים. כן, יכול להיות שראיתם אותי על מסך הטלוויזיה שלכם ובכלל לא ידעתם שזו אני.

אז הנה אני קופצת לומר שלום. ומחכה לעוד 15 דקות של תהילה...

*עריכה: איך?? איך לעזאזל שכחתי שתי הופעות באולפן ערוץ הכנסת??? לא ברור

נראה לי שמישהו הטיל עליי קללה. קללה לסבל מיותר. קללה חמורה מבלי שהתכוונתי שתבוא, ככה באמצע החיים. אז החלטתי שהגיע הזמן למצוא לי קמע חדש שישמור עליי והנה הוא. יש לי מלאכית קטנה לידי ששומרת עליי. היא לבנה עם שימלה וסרט ורודים. בגב מבצבצים לה זוג כנפיים קטנים ולבנים. יש לה גם זוג עיניים קטנות ושחורות. אולי זה גם מגן מפני עין הרע לכו תדעו...

חתלתולת הקמע שלי

היום ישבתי וחשבתי שהיה עדיף אם הייתי במקומה. חפץ דומם, חמוד, עם זוג כנפיים שמחמם את הלב לכל מי שמתבונן בו. וכך, מדי פעם אם היה נמאס לי מהמצב הסטאטי שנקלעתי אליו, הייתי מתגנבת בלילה, בשקט בשקט ועפה לי לטיול בכוכבים. הייתי מבקרת קצת בחגורת מאדים, אומרת שלום לירח, משתדלת לא להביט לאור השמש כדי לא לפגוע בראייה בשתי העיניים השחורות והפעורות לרווחה שלי וחוזרת הביתה. אני בטוחה שהבחורה האבודה בעלת הקמע, לא היתה מבחינה שקמתי לתחייה והלכתי ממנה בלילה.
ואם כן, אולי היא היתה מצטרפת אליי והיינו בורחות ביחד. כי זה מה שאני רוצה לעשות.