לילות לבנים

עצה ידידותית לשוחרי הפרטיות - היזהרו לכם בדיזינגוף סנטר. יש שם צלמים בכל פינה, משועממים, או אמנים בשקל, שמנציחים אנשים לפעמים בלי ידיעתם. בהתחלה צלם אחד צילם אותי לבד, בבית קפה בזמן שחיכיתי לחברה. הבחנתי בו בטעות לגמרי. הוא היה באחת הקומות הגבוהות ואני למטה. הבטתי לכיוונו והבחנתי שהוא מצלם. בטח יחסי ציבור לקפה נטו או משהו כזה..או תייר צרפתי כמו ההמונים ששוטפים את רחובותנו.

והנה שותפתי לקפה הגיעה. אחרי ריכולים, הלכנו להתבשם קצת בסופר פארם. כשיצאתי קיבלתי שקית עם פרסומת למסקרה חדשה תוך הבטחה שכל שעה עוברות דיילות ומחלקות מתנה את אותה מסקרה אם הן מבחינות בשקית. זה היה שקר גס. חיכיתי וחיכיתי וריסיי נותרו עירומים כמו תינוק לבקן. מה שכן, מיד עם קבלתי את השקית קבל עם וערסיות מסביב חטפתי פלאש לפנים מצלם צמוד, שגרם לי לעפעף בריסיי, משל הייתי פנלופה קרוז בסרט של אלמודובר.

ואני מסתבר לא היחידה המעפעפת בימים אלה. הבחורה איתה הסתובבתי בסנטר, יוליה נמצאת בדילמה ומיואשת. היא מצאה את גבר חלומותיה או לפחות כך נדמה לה. הם היו חברים, נפרדו, חזרו, נפרדו לפחות שלוש פעמים. עכשיו הוא סוג של אקס מיתולוגי. ובכן כמעט מיתולוגי למעט בעיה אחת קטנה שולית - "הוא פשוט מושלם, מפנק אותי כל הזמן, אנחנו צוחקים המון והוא ממש חבר טוב וגבר מקסים." היא אומרת". באמת אין כאלה". אממה, יש צרות בגן עדן - הבחור לא יודע לזיין. "היתה לו חברה 7 שנים והוא לא יודע לרדת ובסקס עצמו הוא מונוטוני. זה החיסרון היחידי שלו, מעבר לה הוא מושלם". מזועזעת היא סיפרה לי איך ניסתה ללמד אותו לרדת לה ללא הועיל. איך ניסתה עמידת ראש במיטה, דוגי, ושאר תנוחות מוכרות והוא חטף מזה כאב ראש וסחרחורת.

כתוצאה מהיעדר הכימיה במיטה, נפרדה ממנו יוליה וחיפשה פרטנרים אחרים. לא בהכרח בסדר הזה. ועכשיו היא רוצה לחזור אליו אבל חוששת שתבגוד בו. ייעצתי לה שלא תעיז לחזור אליו ותמצא אדם שיסב לה כל כך הרבה אושר עד שכל הגברים האחרים בעולם יהיו שקופים בעיניה. "אל תתפשרי על האושר שלך", אמרתי לה. "הוא לא מספק אותך, בטוח תמצאי גבר יותר טוב שיספק אותך וגם יהיה מקסים לפחות כמוהו". שתינו הסכמנו שחשיבות הסיפוק בין הסדינים בקשר חשוב לפחות 50% במכלול אם לא יותר. יש למישהו התנגדות לעצה? מה עדיף פלאש לפנים או הבזקים במיטה? עוד שיחת בנות קלאסית לרזומה. עוד טיול שופינג לרזומה. ועכשיו מקלחת וסרט. רצוי משהו פלצני על חובצי גבינות בגולה. או קומדיה רומנטית.

פינת הפאדיחה

אוי הברוך. היא כבר עשתה את זה פעם אחת. ניסיתי להתעלם, לא אמרתי מילה, קיוויתי שהעדויות לפשע המחריד יעלמו כלא היו. אבל הפעם לא שיחק המזל. היא עשתה זאת שוב - החתולה שלי השתינה בפעם השנייה על הספה החדשה, הנוחה, החמימה מאיקאה של השותפה. והפעם היא עשתה זאת לעיניה הנדהמות של השותפה בשידור חי. מי אמר מקלחת זהב ולא קיבל? אז עכשיו הוצאנו את הריפוד שכתוב עליו "אין לכבס". כתם צהוב גדול מעטר את הכרית הלבנה הגדולה. ואני צריכה למצוא את המימון לניקוי יבש. אולי גם פסיכולוג לחתולים בא בחשבון.