לילות לבנים

אני ממש חיכיתי לזה. למעשה, עברתי הכנה צבאית מדוקדקת למאורע המרגש כבר חודשים מראש. מי ידע שלימים זה יהפוך מסמל הנשיות לסוג של עול מעצבן, למרות שזה הדם שיזין את עוברי יום אחד וכל הבלה, בלה, בלה.

כבר בגיל 11 אמא קנתה לי את הספר 'אילת מקבלת'. זה ספר ורוד, שבדפי ההתחלה שלו יש תמונה של אסופת חפצים נשיים - טפונים, רפידות, מסקרה, איפור, סבונים, לבבות ובקיצור - כל מה שמזכיר נשיות בצורה הטהורה והשבלונית ביותר. רק מהתמונה הזאתי הזה כבר חיכיתי למחזור בקוצר רוח. דרך הספר הזה גם גיליתי מילה חדשה בעברית - להתחרבן. זה קרה כשאחותה של אילת אמרה לה ביום שקיבלה מחזור "מזל טוב אחותי! התחרבנת!". כן, כן זה ספר חינוכי, עם ליווי ציורים של שחלות ואשכים כמו גם מפת החדרת הטמפון לבתולה הצעירה והסקרנית. מצחיק שדווקא אצל הבנים בכיתה שלי הוא היה יותר חביב מהבנות. אני זוכרת את ניר מבקש ממני להסתכל בספר, פותח אותו לרווחה, רואה איור של ואגינה ואז מאדים. אחח ניר. איזה ילד חמוד היית.

אז חוץ מזה שקראתי בספר כל יום באדיקות, הרי שכל יום הייתי רצה לשירותים מהר בבוקר, מורידה תחתונים ומתבוננת בפס הנקי באכזבה. אין דם. בינתיים החברות בכיתה התחילו לקבל, לירון, גלי ומימי. ואני? כלום. איזה עצוב. איך אני אשאר בחבורה של המקובלות בלי מחזור.

באותו זמן, אני ושרית קנינו טמפונים, סתם בשביל התירגול, וניסינו להכניס אותם בכוח בשירותים אצלי בבית. אני הצלחתי רק את הקצה ושרית הצליחה עד החצי. אין ספק שזו היתה חוויה מקרבת...רק שנים אחר כך אני באמת אצליח לדחוף את הטמפון הראשון שלי דבר שישנה את דרכיי לנצח ולטובה כמובן, בעת המחזור.

ואז כששרית קיבלה לפניי קינאתי בה. לקחתי רפידה, מרחתי עליה אודם ואמרתי לה שגם אני קיבלתי. למה מרחתי? כי היא לא האמינה לי ודרשה לראות. עד היום היא בטח נזכרת בחברה המוזרה שלה מהיסודי שלמחזור שלה היה צבע ורוד בהיר עם נצנצים 'גלאם' סטייל.

גם אני נימפה!!

ואז יום אחד בבוקר, מה אתם יודעים, הפתעה!! מנומנמת הגעתי לשירותים, הורדתי תחתונים ו...דם. הלב שלי דפק מהר וקפצתי באוויר מרוב שימחה. נדמה לי שזה היה בגיל 12. אז קודם כל סיפרתי לאבא שלי "אבא, אבא. נחש מה, קיבלתי מחזור. התחרבנתי". סתם לא אמרתי לו שהתחרבנתי, הוא לא יודע מה זה כי הוא לא קרא את 'אילת מקבלת', אבל בכל זאת בישרתי לו. התגובה שלו היתה צפויה "איזה יופי. תגידי לאמא". אז אמרתי לה וסיכמנו שנלך כולנו יחד לחגוג את הפיכתי לאישה קטנה באיזה מסעדה.

ומאז פעם בחודש זה מגיע. ולמען האמת, זה לא כל כך נורא. אין לי כאבים בדרך כלל ורק אולי בסקס זה פחות נעים לצד השני. מצד שני, בזמן המחזור אני חרמנית בערך פי שתיים...

ולא. אני לא במחזור כרגע. סתם זיכרונות.

הבית של פיסטוקית

זהו. פרק הדירה שלי בבזל הולך להיגמר. ביי ביי הבית של פיסטוקית. היום היתה פגישה עם בעלי הדירה שלי. אז לא רק שהם העלו ב5% את שכר הדירה בדקה התשעים כשהחוזה נגמר, בלי התרעה מראש, אלא גם היו גסי רוח כשאמרו - "יהיה הכי טוב לכולם אם פשוט תלכו מפה". אז זה לא הכסף זו הגישה המחורבנת של שני האחים הקמצנים גרגרני וזעפני. כשהיתה סתימה בבית עם מים שהגיעו לגובה של כמה סנטימטרים טובים מקצה לקצה, בעלת הבית שלי, זעפני, הגיעה עם פומפה ועשתה הצגות כאילו כך פתרה את הבעיה. אחר כך כשהגיע האינסטלטור ופתח סתימה רצינית עם מיכשור מיוחד היא לא רצתה לשלם לו. היום גרגרני התעלם מדבריי לגבי זה שנכנסתי לחוזה ישן ואני כאן רק חצי שנה וכבר הוא מעלה. הוא לא נתן לי לדבר רק היה בעל קוצר רוח, חסר סבלנות ומגעיל.

ואני ושותפתי באמת היינו דיירות למופת. הכל שולם תמיד בזמן, ניקיון כל שבוע, והרבה שמחת חיים. הפכנו את הדירה לבובה.

אז כנראה שנחתום לעוד שלושה חודשים בתעריף החדש וזה יהיה מספיק זמן לחפש.

דירה חדשה. הזדמנויות חדשות בפתח.