לילות לבנים
בחורה - אישה - נערה שכותבת על מחשבות, תהיות, על גברים, על נשים, על יחסים. על שמח ועצוב. על שחור, על לבן.
בעיקר על מה שקורה לה בלילה לבן. |
| 1/2008
לחופש נולדה
שלא כמנהגי בקודש, אני כותבת בשעת צהריים, לא בלילה.
נופים ירוקים, חוויות חדשות, אנשים חדשים - זו הולכת להיות מנת חלקי בקרוב.
אתמול היתה לי שיחה עם הבוסית שלי. בדרך כלל שיחות נזיפה זה משהו שבא מהצד השני. הפעם במהלך השיחה הודיתי שאני נוזפת בעצמי.
היו לי שתי שיחות נזיפה לאחרונה שבאחרונה שבהן גם סוף סוף הקשבתי לה. והפנמתי. ואז קלטתי שיש דברים שנאמרו לי שם שהם נכונים. וזה מצד אחד עשה לי רע כי פאק, מי רוצה לדעת שהוא לא בסדר, ומצד שני זה עשה לי טוב כי הנה אני מוכנה לשינוי, שזה לא דבר מובן מאליו.
קשה לספוג בקורת. כולנו כל כך מרוכזים בתחת של עצמנו, חושבים שאנחנו מרכז העולם עד שלפעמים נועלים את הדלת למי שמולינו. בכל מקרה באותן שיחות התגוננתי, בכמה מהן סובבתי את הסיטואציה כך שתקפתי חזרה. אבל עשיתי עם עצמי חושבים והגעתי למסקנה (ורצוי לקרוא במבטא בדואי) - יא חביבי ויא חביבתי, אני שחוקה. חייבת לנקות את הראש ואם לא עכשיו אז אשתגע.
ובשיחה אתמול ביקשתי חופשה. לא כזאת של שבוע, אלא לפחות של חודש. בלי משכורת, נורמה בהקפאה לחודש מרץ (ואולי אצליח לדחוף גם חלק קטן מפברואר, נראה). הבוסית מיד הסכימה. אבל הוסיפה תנאי "כשתחזרי אני רוצה שתהיי הנורמה שהיית פעם". נשמע כמו עיסקה הוגנת, לא?
אז כרגע, מאז הבוקר אני מחפשת באינטרנט מסלולים ומקומות לטיול. בהתחלה חשבתי חופי הודו, לנסוע מהחורף לקיץ, אבל במרץ יש כבר מונסונים וכולם מצפינים לטרקים וזה לא מתאים. וחוץ מזה, יש לי שתי חברות טובות בניו-זילנד שמטיילות עכשיו וכל יומיים מזמינות אותי לבוא אליהן. הרבה תמונות של חיוכים, חופים ומסיבות הן שולחות משם. תמיד רציתי לבקר באוסטרליה וניו-זילנד. לדגדג קוואלה לפחות פעם בחיים זה משהו שנראה לי מתבקש. נכון, חודש זה מעט זמן אבל זה מספיק בשבילי כדי לקטוף חוויוות וליהנות.
עברתי תקופה קשה. ויש אמא שהודיעה שהיא מוכנה לממן לי כרטיס חצי דרך (יש קונקשיין דרך בנקוק. זה פאקינג קצה העולם ניו זילנד. יומיים טיסה כל כיוון).
אז תאחלו לי בהצלחה. אה, וגם שהבנק יסכים לתת לי כסף למרות המינוס :-)
 
חוף צפוני בניו-זילנד....גן עדן
הגעתי למסקנה ששירים על הווי היומיום עושים לי את זה. שירים פשוטים. אני מאד אוהבת שמתארים בפניי את רעש קליפתה של הביצה כשהיא נשברת בבוקר, את ריח הטיגון, את פולי הקפה המבשימים והאור שנכנס מהחלון בדיוק בזוית הנכונה כדי להאיר את היום. וגם שירים על מקטרת ערב לצד כוס ויסקי וכד מלא מפירותיו של עץ הדומדמניות.
אבל מצד שני, אולי אני סתם רעבה.
(במקור רציתי להוסיף גם תיאור של הגירבוץ של הבוקר שאיפלו הוא מתחבב עליי...אבל זה קצת ביזארי בהקשר של הפאנץ עם הרעב)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין