לילות לבנים
בחורה - אישה - נערה שכותבת על מחשבות, תהיות, על גברים, על נשים, על יחסים. על שמח ועצוב. על שחור, על לבן.
בעיקר על מה שקורה לה בלילה לבן. |
| 1/2008
הוא טס. בקרוב אצלי
אהובי עלה על המטוס לתאילנד לפני שעה.
בשיחת הטלפון האחרונה שמעתי את הקפטן מברך את הנוסעים. הפעם הבאה שנדבר זה יהיה בחישובי מרחקים, בחישובי תקציבים, בחישובי ימים ובתיאורים.
זהו. כל המתח של הזמן האחרון של "לחכות ל.." התפוגג. עכשיו בחלל שנוצר יוולדו להם געגועים. געגוע לחיבוק, געגוע למבט אוהב, לליטוף. ערגה לשובבות, לרדיפות אחד אחרי השני, לטיזינג, לתשוקה. לישון כפיות בלילה כשגוף עוטף אותך "אני מגן עלייך מפני כל דבר" הוא לוחש לי באוזן. ובאמת שום דבר רע לא יכול לקרות כי זה אני והוא. מדהים שעבר כל כך הרבה זמן ועדיין לא נמאס לנו אחד מהשני.
מאז שהתחלנו לצאת, ממתק ואני, תמיד הטיול היה כרועץ ביננו. אתם עדים לזה. כמה פוסטים על פרידה וחזרה נכתבו כאן. כמה חוסר ודאות. כמו אבן ריחיים שגודלה השתנה לסירוגין בהתאם לכובד שלנו. מעין רכבת הרים של רגשות , כמו נרקומן אבל אחד כבד שכבר גר בתחנה המרכזית ומשתין על עצמו - פעם היי מטורף ופעם דאון היסטרי.
לטוס אל על...ציפור השמש
הגדולה-לה. הנה נוסקת ועולה-לה.
לטוס אל על....
אני לא אשכח את זה. בתחילת דרכינו. אני והוא רצים בים..."אני לא רציני את יודעת", הוא אומר בשיחת תיאום ציפיות בתום שבועיים של קשר מיני ואחרי חודש של ידידות. "מי אמר שאני רצינית?" לא נשארתי חייבת והוספתי "אני אחרי קשר של כמה שנים טובות". אבל מה אתם יודעים, מילים לחוד ומציאות שבונה את עצמה לחוד. המשכנו לרוץ לכיוון רחוב ז'בוטינסקי היכן שהוא גר. אני חשתי צביטה בלב. לא רק ההתראה על הכוונה לזריקה, אלא גם השיחה "לא מעניין אותי האקס שלך, כן תחזרו לא תחזרו" הוא אמר. ורק חודש קודם הוא היה אוזן קשבת שרק תמכה בי. או אז באותם ימים, גם כתבתי על זה בפוסט ישן למטה. בכניסה לרחוב הוא שאל אותי משהו לגבי הטיול שלו, ומה יקרה אם הוא יפגוש מישהי לפני הטיול (כי אני והוא לא היינו בקטע רציני כאמור) ואז עניתי לו " אם תהיה לך מישהי אתם בטח תטוסו יחד". ווהוא ענה לי "כן הא..." והמשכנו לרוץ. לא ברור לאן אבל רצנו. הרוח נשבה בשערינו וכלל לא ידענו שכמו שמרי פופינס הביאה איתה בשורות עם שינוי הרוח, כך גם לפנינו התחלה חדשה. איזו אירוניה הא?
בהתחלה הוא בכלל דיבר על טיול ארוך לחצי שנה. כשהגיע הזמן לממש את חלומות הצלילה והאגרוף שלו הוא הבין שהכסף מספיק לבערך חצי מזה. תהפוכות גורל, מציאות לפנים ובסוף הוא טס לחודשיים וחצי. שזה הרבה אבל מעט.
ואז התחילו כל השאלות המתבקשות מקשר של שנה בין שני אנשים - לחכות או לא לחכות?
פתאום הוא הטיל פצצה בדמות המשפט - "יש פיתויים בתאילנד. את בטח שונאת אותי עכשיו" ונפרדתי ממנו כי יש לי כבוד עצמי ולעצמי. ואחרי שבועיים שבהם שנינו התייסרנו, ואני החלטתי לפתוח דף חדש והתחלתי לצאת עם מישהו, החלטנו לחזור ושבזמן הטיול - מחכים. אני לא משתרללת באוסטרליה והוא לא משתרלל בתאילנד. אני לא מאלה שמאמינים שבחו"ל הכל מותר. אני לא חושבת ששינוי איזור חיוג נותן לגיטימציה לזיין אחרים. בעיני בגידה היא בגידה ולא משנה אם זה קורה בפאב באלנבי או על טוקטוק בפטפונג או בכיס של קנגורו.
בשורה התחתונה אמרו פעם - If you love someone, set them free וזה בדיוק זה. לראות אותו מאושר מהגשמת החלום שלו, עשה לי כל כך טוב. התרגשתי ושמחתי בשבילו.
עכשיו זה זמן לעצמי. עד הטיסה שלי בעוד חודש יש לי גם יומולדת לחגוג ביום ג' הקרוב, להיפגש עם חברים וחברות, לתכנן מסלול טיול ולבחור פרטנר להתחלת המסע..
מדהים. הוא רק טס ואני כבר כמהה לחיבוק שלו..למבט..לחיוך.
ככה זה כשמכורים לממתק ולסוכר. לא משנה כמה תחת זה עושה לך אי אפשר בלי. ואני מעדיפה להיות שמנה אבל שבעה מאשר מורעבת.
מתוק שלי...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין