לילות לבנים

רציתי לשתף אתכם בפלאי הרייטינג. באומנות סקאלת הגולשים. ברדידות המין האנושי ומה לא.

לפני יומיים כתבתי כאן פוסט מרגש, סיפרותי, מדגדג אמות סיפים ומעיר מתים משנתם הנצחית. הפוסט היה על ביקורי בפסטיבל הסקס הראשון בישראל. הוא לא כלל תיאורים של סקס. לא מציצות, לא זיונים. רק תיאורים פרווה למדי של האירוע וקצת תיאורי ספאנקים בישבן שקיבלתי. אבל הוא כלל בתוכו את המילה סקס וזה לכשעצמו כנראה מספיק בימינו.

החל מאותו הרגע בו עלה הקטע לאוויר וקוטלג ברשימת 'סקס' הציפו את בלוגי השקט והלא מיינסטרימי בעליל אלפי כניסות. לשם השוואה אם ביום רגיל נכנסים סביב ה20 כניסות, בתאריך ה8.2.2008 נכנסו (תחזיקו חזק) 2,900 כניסות. באלוהים בי נשבעתי שהקו האפור ליד הסטטיסטיקה מעולם לא היה כזה פאקינג ארוך. הנה אמרתי  את המילה פאק אולי יכנסו עוד 1,000 איש. הנה אני אומרת שוב פאק וסקסקסקסקסקסקסקסקסקסקסקס!!!!!!!!!  

היה מדהים לראות שיש כאלה שנכנסו באותן דקות בבת אחת. בום. וזה אגב הקפיץ אותי לראשונה בחיי לרשימת הפעילים של ישרא.

(עריכה: סיפרו לי שהקטע קיבל הפנייה עם תמונה מהעמוד הראשי של נענע מה שמסביר הכל. ריספקט!)

מלבד הקלות הבלתי נסבלת של הקיום, זה גרם לי לתהות. אם כבר נכנסו כל כך הרבה אנשים לקרוא כאן, אז למה הם לא הגיבו לעזאזל? אולי הם ציפו לתיאור של ליקוקים ומציצות..."ואז נוזל האהבה שלו פעם בתוך הפה החם והלח שלי...הקצפת המתוקה ואני - היינו שוב אחד. אני כל כך שובבה ולמצוץ זה התחביב שלי".. כמו איזה רומן אמריקאי זול וכמו שהרבה מהבלוגים פה נהנים לעשות. אז לא! נורמה לא תידרדר לספרות עקרות בית. נורמה לא תייחם את גברברי ונשות ישרא בשביל רייטינג. היחיד שאני מוכנה לייחם, וזה לא למטרות רייטינג זה את פאטאל ארור שנמצא כעת ביבשת רחוקה מדי על איזה אי בודד וסופר דגים.

ועכשיו אחרי שפרקתי את זה מליבי אפשר להמשיך למה שבאמת רציתי להגיד.

שלישיה

יש לי שותף לדירה כמעט מושלם. אנחנו מסתדרים נהדר. הוא חמוד. מצחיק. מתחשב. עושה כלים ומוריד זבל. הוא מת על החתולה שלי וחושב שאני "מדהימה". באמת כיף איתו.

אבל...

לפני כחודש הוא סיפר לי שיש לו חברת נפש שניתקה איתו קשר. "זו הנפש התאומה שלי", הוא אמר בעצב "והיא לא מדברת איתי כי היא התאהבה בי ואני לא נמשך אליה". הוא לא פירט מעבר. זו היתה שיחה מלב אל לב אבל מאז לא דיברנו על הנושא.

לפני שבועיים, בעצם יותר, הם השלימו. מאז אותה אחת שאני אכנה כאן 'פיסטוק' כי זה ממש דומה לשם האמיתי שלה במהות, פשוט שורצת כאן. יום ולילה. לילה וצהרים. צהרים ויום. כל הזמן היא כאן.

אז בהתחלה היה נחמד עם שניהם צילי וגילי. אחר כך השותף למד לבחינות והיא באה ללמד אותו. אחר כך הוא היה חולה והיא טיפלה בו. עכשיו הוא בריא והיא סתם פה. למעשה ברגע זה ממש הם רואים סרט בסלון. אני מרגישה כאילו אני גרה עם זוג נשוי שהפסיק להזדיין (רייטינג, רייטינג, רייטינג).

והיא בחורה חמודה, אמנם קצת מעקמת פרצוף אבל חמודה.

לפני כמה ימים השותף אמר שהוא חושב לנסוע לתאילנד. "כדאי שתסע מהר לפני שתהיה לך חברה", אמרתי לו. ומאותו רגע פיסטוק עשתה פרצוף. הלכתי רגע לחדר וכשחזרתי גורשתי מהסלון כי הם היו "בשיחה". ממה שצותתי מהחדר דרך המזגן היא האשימה אותו שהם כמו חברים וש"בחוזה בינהם" הם עושים הכל כמו זוג..הם ניהלו שיחה של עובדים סוציאלים עם האשמות במונחים מקצועיים "תראי איך את עושה השלכה" או "בחוזה מערכת היחסים ביננו השליטה היא.." ככה וככה. שעה של ריב. ואני הרגשתי כמו בילדות שלי כשאמא ואבא רבו ולא רצו שאני אשמע אז גירשו אותי לחדר וחשבתי שזה בגללי.

עכשיו שאלה - איך אני גורמת לה לשרוץ פחות בבית שלי? עכשיו היא גם מגיעה בצהרים לישון כשהוא איננו.

חשבתי אולי להתחיל להסתובב בעירום (רייטינג!!!!). או להפסיק לעשות כלים. הם גם חיסלו עוגת שוקולד שהכנתי לעצמי...

בקיצור שלושה בדירה אחת.