| 5/2008
האהבות שלי. הראשונות שלי. אותן אזכור לעולם.
מתישהו בילדותי התאהבתי לראשונה.
קצת אחרי ההתחלה שלי את פעילותי ההורמונלית, היה לי קטע עם להידלק על גברים נשיים. כנראה תסביך אב או אם. אבל בדיעבד משבגרתי גיליתי שמרבית הזמרים שתליתי פוסטר בדמותם בחדר שלי היו הומואים - הסולן של אלפאוויל, של אירייז'ר, פט שופ בויז ובוא נודה על האמת גם ג'ייסון דונובן לא נראה כזה סטרייט היום. על כולם היה לי קראש בסביבות גילאי 10-11. בתיכון זה גם הגיע ללהקות בנים ששם ברור שכולם גייז, אבל בחזרה למושג "אהבה". לא הערצה כי אם אהבה בתולית, טהורה, עיצוב הנפש וכל מה שכרוך בזה.
לראשון קראו רז. הכרנו בגן. הוא היה ילד יפה ושקט, שלימים דיגמן ללוח שנה. לימים הכוונה בגיל 8 אבל ניחא. הוא היה כל כך יפה, בלונדיני, עיני שקד ירוקות. כשגדל נס ליחו, אבל מצד שני גם בלונדינים כבר לא עשו לי את זה. ההורים שלי ושל רז נותרו חברים טובים אז יצא שבילינו המון זמן ביחד. הוא היה הנשיקה הראשונה שלי. יום אחד שיעמם לנו אצלי בבית אז החלטנו לעשות מעשה - בגינה שלנו היתה לי בריכה מתנפחת של ילדים. כרגיל, הבאנו בגדי ים ואבא מילא את הבריכה במים. אבל אני ורז השתעממנו והחלטנו שבגיל 5 זה זמן מספיק טוב בשביל לתרגל בומבלה וציירתי עליו על כל הגוף (בעירום), אבל כל הגוף בצבעי גואש. סביר להניח שלא הייתי זוכרת את זה אילולא אבא שלי טרח להנציח את המאורע במצלמה. גם את הנשיקה הראשונה הוא תעד. תודה אבא ומזל שלא תיעדת את אובדן הבתולים שלי זה לא היה מצטלם לפוסטר. או שכן?
לימים גדל רז להיות קצין בצבא. הוא בנה על קריירה צבאית אבל אז עשה טעות שבוודאי קראתם עליה בעיתון - הוא היה מפקד על חיילים בצפון ושלח אותם במסגרת האימונים לחצות נהר, ככל הנראה בניגוד לנהלים. חייל אחד טבע למוות. רז הואשם במתן פקודה בלתי חוקית.
אחר כך היו שניים אחרים שאהבתי. המכנה המשותף בינהם היה ששניהם שמרו עליי כל אחד בתורו. כמה מתבקש ופרוידיאני להתאהב דווקא בהם.
לאחד קראו גל. הוא היה הבייביסיטר שלי. בהתחלה לא הייתי מרוצה מהרעיון. רציתי את זוהר, בחורה ששמרה על החברה הכי טובה שלי בכיתה ד' - מימי. אבל זוהר היתה מבוקשת באותם ימים, שילוב של בחורה יפה, צופיפניקית וכנראה סוג של אחות גדולה למי מביננו שזכו להיות הבכורות במישפחה. כשגל הגיע כברירת מחדל, בן של חברים של ההורים, פתאום התגאתי בזה שיש גבר ולא בחורה ששומר עליי. לפתע הוא גם נראה לי ממש שווה. סביר להניח שהיום הייתי מזהה אי אילו חצ'קונים, קרחות ופגמים אחרים, אבל אז כשהוא הגיע עם ספרי ההכנה לבגרות, חולצת כדורסל, שעון עם מחשבון, חיוך ביישני ומבט חולמני בעיניים זה הספיק בשביל להאיץ את הדופק שלי כמו מכונית של שומאכר בימים הטובים.
ואז, יום אחד גל עשה מה שכל מתבגר טיפוסי בתיכון עושה בבייביסיטר - הביא איתו בחורה כדי "ללמוד יחד למבחן". כמובן שלא אהבתי את הרעיון ודאגתי להציץ להם כל שנייה, לצחקק בקולניות ולברוח, לעשות כאילו אני נרדמת ולקום ובקיצור - להרוס לו את הדייט. יש מצב שמאז הוא כבר לא עשה עליי בייביסיטר, אולי רק עוד פעם אחת ודי. אבל מצד שני יש גם מצב שפשוט גדלתי.
השני שאהבתי, קראו לו עודד כמדומני. פגשתי אותו בטיול ללונדון עם אימי ואחותי הקטנה שהיתה אז בת שנה-שנתיים בערך ועוד בעגלה ואני הייתי בת 8 או 9. הוא פנה אלינו בעברית ברכבת, ביקש לדעת כיצד מגיעים ממקום למקום. התיידדנו איתו, הוא היה חייכן, מתולתל, חייל משוחרר שעשה טיול אחרי צבא. התחברנו איתו ואמא שלי שתמיד היתה זכאית לפרס "אם השנה" בחרה ברוב אמונתה להשאיר אותו איתנו כבייביסיטר ולצאת עם חברים להצגות, מסעדות ופאבים. איזה בחור מסכן, במקום לעשות חיים בלילה נתקע עם שתי ילדות קטנות, מקסימות אמנם אבל עדיין - שתי ילדות!!!, חדר במלון. נשמע קצת כמו התחלה של סרט פורנו לפדופילים אבל הוא באמת היה סתם פראייר ולא פסיכופת. כשסבתא שלי שמעה על הסיפור הזה היו צעקות בבית על אמא שלי. אבל אז באותם ימים קסומים באנגליה, עודד הנחמד נשאר איתנו, ראינו טלוויזיה, הוא לימד אותי לצייר ושרנו והיה ממש כיף. לפחות שנתיים אחר כך עוד שמרתי ציורים שלו. וגם חלמתי עליו ועל תלתליו החומים בלילה. מדי פעם עוד הוא היה בא לבקר אותנו, אמא שמרה איתו על קשר. אחרי שנה בערך הוא הביא הזמנה לחתונה. לא הלכנו והקשר נותק.
 
אסיים במשהו מתבקש. 'החלונות הגבוהים' הן מסוג הלהקות שגורמות לי בשיריהם להיאנח בנוסטלגיה.
"האהבות שלי, הראשונות שלי
אותן אזכור לעולם.
הנשיקות שלי, המתוקות שלי
היו יפות מכולן.
האהבה הראשונה - לנצח לא נשכחנה.
הכוכבים שלי האהובים שלי
אותם אזכור לעולם
לילה ויום ולילה...
האהבה שלי, העצובה שלי
היא נגמרה לעולם
והדמעה שלי החמימה שלי
היא יקרה מכולן.
האהבה הראשונה - היא נגמרה ואיננה
היו ימים שלי, ימים חמים שלי
אותם אזכור לעולם
לילה ויום ולילה לילה".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין