יש פרק בסקס אנד דה סיטי, שקארי מצטרפת לחבר שלה לחופשת סופשבוע בבית הנופש הכפרי שלו. היא עוזבת את העיר הגדולה, על עקבי סיכה כמובן, ומגיעה לחוץ לארץ - איזור פסטורלי ממש צמוד לניו-יורק (שעה נסיעה מהסיטי). היא עוטה סינר, לובשת חולצת בטן של דולצ'ה וגאבנה וחצאית מיני ומנסה לאפות פאי תוך כדי שהיא דופקת פוזות אופנתיותבסגנון תמונת שער למדור מתכונים בלאישה.
לפעמים החיים מחקים את הטלוויזיה כמו שהטלוויזיה מחקה את המציאות. הביצה והתרנגולת מקבלת משמעות של אוכל, לא רק פתגם. כשכותבים מתוך רעב גם המקלדת מזכירה קוביות שוקולד.
נתחיל מזה שאין לי בכלל טלוויזיה. גם אני כמו קארי מנסה להסתגל לשינוי. ממרכז תל אביב שוקק החיים, עברתי לצפון תל אביב למקום שמרגיש כמו מושב. כמו מים במערבולת בכיור עם שאריות סלט שמנסים למצוא את דרכם חזרה לים ככה חיי משתנים מרגע לרגע. ויש קתרזיס. אין עוד רעש של אוטובוס מבעד לחלון. אם רוצים מצרכים צריך לתכנן מראש קניות ב'שפע שוק' כי אין כאן פיצוצייה. הפאב הקרוב מצריך נסיעה, קצרה אמנם,וחיפוש חנייה. בית קפה? יש אחד במרחק הליכה של חמש דקות שמש שלמות. במקום לשמוע מסיבה מהחלון שומעים ציוצים של ציפורים. הבית רגוע ומרגיע, עד כדי כך שלצאת מהמיטה נראה כל כך מיותר. פותחים החלון ויש שקט. לפעמים הגניחות של הסקס מעירות אותו, את הרעש,בבוטות מזכירות לו שגם הצליל הזה הוא חלק מהטבע.
מעכשיו אפשר להסתובב בבית בתחתונים או ערומה בלי לפחד שיגיחו שותפים מעבר לפינה. גם החתולה הסתגלה אליי בתחתונים ולאוירת השאנטי בכלל. יש התרגשות של משהו חדש ויש צמרמורת נעימה שיורדת ועולה במעלה הגב. גם מטאפורית.
בקרוב יהיה גם תנור ואז יהיה גם פאי תפוחים. או עוגת שוקולד. ואני מקבלת צורה של מגב ומטאטא עם כוויה בישבן של מחבת. זה דווקא הולם, תמיד רציתי קעקוע.
בינתיים אחזור לקרוא את בוקובסקי ולהיזכר בימים שגם אני חייתי בביבים, שתיתי המון אלכוהול, ונתתי בזונות. טוב הכל נכון חוץ מהזונות. בינתיים.
טוב זה לא ממש נראה ככה אבל זה מה שמופיע כמקלידים 'תמונות כפר' בגוגל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין
