אם לפני שנתיים היו אומרים לי שאכתוב פוסט על קורס הכנה ללידה, בטח הייתי חושבת שמדובר בסוג של הומור משונה ולוגמת עוד שלוק מהוודקה בבר תל אביבי. אבל עכשיו וודקה זו נחלת העבר. יש לי דג קטן בבטן שכל היום שוחה באקווריום שנקרא אני. ולדג אסור אלכוהול. או סושי. או גבינות רכות או נקניק. וזה בסדר, האמת שאת רוב ההיריון העברתי עם הראש באסלה הרבה יותר מאשה הריונית ממוצעת (חמישה חודשים ראשונים 5 פעמים ביום בממוצע). אבל היי, יש גם פלוסים - לפחות קיבלתי במתנה מידת חזייה דאבל די ! ויש עוד לאן לגדול מסתבר.
גם המוזיקה התחלפה ובמקום רוק אנ רול או אייטיז אני משמיעה לעובר מוזיקה קלאסית, עוזי חיטמן והכבש השישה עשר. במקום ספינינג אני עושה יוגה. במקום יין יש מיץ כרוב ובמקום לקרוא ספרות איכותית אני קוראת "מדריך היריון ולידה". אין ספק שיש שינוי, אבל אני לא יכולה כבר לחכות לחבק את הקטנצ'יק שזכה לכינוי הג'מוס בזרועותיי.
ובינתיים החיים עם בטן גדולה משונים. כמעט ולא עליתי במישקל למעט הבטן בגלל ההקאות ועדיין אי אפשר יותר להתכופף או לישון על הבטן. למעשה, ממליצים לישון על צד שמאל (משהו שקשור לזרימת דם טובה יותר), אבל בכל פעם שאני מסתובבת לצד שמאל, הקטן מתחיל במחאות ובעיטות קארטה. הוא טרם נולד וכבר שולט לי על החיים.
וכך, כשהיום הקרוב מתקרב לאט לאט ותודות לממשלת גרמניה שמממנת הרבה דברים שקשורים בהיריון ולידה, נרשמנו אני והאבא לעתיד לקורס הכנה ללידה. לא היה פשוט למצוא קורס באנגלית בעיר ברלין, שמרבית תושביה (כמו בשאר גרמניה) כלל לא שמעו על השפה האקזוטית הזו. אנגליטז? ענגחליט? הממ...לא שמעתי. זה מין ניב איזוטרי משונה שכזה? יש רק שני קורסים כאלה וכל אחד מתרחש אחת לארבעה חודשים. אז עשינו אן דן דינו ונרשמנו.
הגענו למקום המיפגש ליומיים מרתון שמתרכז רובו ככולו ביצור הקטן שעומד להגיח מהואגינה הנשית ולשנות את עולמינו. באופן טבעי, בגלל שהקורס באנגלית, מרבית הנוכחים היו "לא גרמנים" או לכל הפחות זוגות מעורבים זוג קנדי, זוג אירי, זוג חצי אסייתי חצי משהו אחר, זוג חצי גרמני חצי איטלקי ואנחנו חצי ישראלי חצי הולנדי. מיש-מש מעניין של תרבויות, גינונים ותפיסות עולם. על הריצפה הונחו מזרונים וכריות ובמרכז כל מיני חטיפים אגוזים, שוקולדים, פירות. האוירה היתה בהחלט נעימה. המנחה, מיילדת מקצועית, גרמניה דוברת אנגלית בשם קתרינה חילקה לנו גלויות אדומות וירוקות בהן התבקשנו לכתוב מה אנחנו לא רוצים לדעת ולשמוע במהלך היומיים ומה אנחנו כן רוצים. באופן הזוי, דברים שרצינו לדעת לא היו שם מכל מיני סיבות, חוסר זמן או חוסר גמישות גרמנית אופיינית לחרוג מהתוכנית המקורית.
המנחה ביקשה מאיתנו לברר ליום למחרת כיצד היתה הלידה שלנו ומה הפירוש לשם שלנו. הלידה שלה נערכה בגרמניה המזרחית. אז לא היו חדרים בבית החולים אלא וילונות שהפרידו בין יולדת אחת לחברתה. כשאמא של המנחה שלנו חיכתה למיילדת היא שמעה אותה צועקת על יולדת קולנית להיות בשקט "לא צעקת ככה כשנכנסת להיריון, אז תהיי בשקט!". היום לעומת זאת, הגישה היא לתת ליולדת לצעוק כמה שיותר ואפילו תריגלה איתנו שיעור קול בהוצאת קולות מהבטן שאמורים לעזור בלידה.
בהמשך המנחה עשתה לנו תרגילי הרפיות ודימיון מודרך. היא הדריכה אותנו במסג'ים שונים להרגעת צירי לידה וכל מיני פוזיציות משככות כאבים. היא הסבירה לנו את שלבי הלידה ואיך הכל זז שם והתינוק מתברג כמו בורג החוצה מהרחם. היא הסבירה כשמתחילים הצירים לא צריך ישר לרוץ לבית חולים (בלידה ראשונה), אלא לבשל משהו. כן, היא חילקה לנו מתכון למרק! כי ברור שבין הצירים מרק זה הדבר שמעניין אותך...
בשלב אחר המיילדת הדגימה לנו איך נראים צירים בהופעה שיכולה לזכות אותה באוסקר! מסתבר שצירים זה הכלאה בין ווקאליות של סרט פורנו (במקרה הזה פורנו גרמני) לבין תנועות שמזכירות צפרדע, אישה קורעת, חיה על ארבע ורקדנית בטן מצרית. יש למה לחכות...עזבו אתכם מכון כושר, מאחר ובלידות ראשונות מדובר בממוצע של 18 שעות לפחות, כנראה שזה אימון הכושר האינטיסיבי ביותר בעולם.
הזוג המוזר של הקורס היה זוג אירי. שניהם ג'ינגים. הוא נראה כמו ביוויס מהסידרה המצויירת בMTV ביוויס ובטהאד. בכל פעם שהמורה הזכירה את המילה "וגינה" בהקשר לא מיני בעליל, הוא היה עם חיוך ענקי על השפתיים. גם כשהיא ציינה איברים ברדיוס האיזור, בטן, פופיק הוא גיחך בלי הכרה וממש נראה כמו בתול שבמקרה, לא ברור איך, הכניס מישהי להיריון על סמך טעות חד פעמית.
הזוג החביב עליי בקורס היה האיטלקי-גרמניה. הוא, איטלקי גרוש עם שני ילדים והיא עומדת להיות אמא בפעם הראשונה. ההשוואות שלו וההערות שלו היו מצחיקות. למשל - המיילדת הסבירה שזה טוב לישון עם התינוק בחדר, כי כך הוא יונק יותר ובוכה פחות ונהנה מקרבת ההורים. האיטלקי שאל אם לא עדיף שהתינוק יהיה בחדר השני וכך יינק פחות חלב ויבכה פחות. הוא הסביר לדידו את ההיגיון שבחשיבה: "נניח שאני ממש אוהב יין אדום. אבל ממש. ואז יש לי יין אדום טעים ליד המיטה כל הזמן, אני לא אדרוש יותר יין כי זה לידי?"
בסוף הקורס הוא העיר למנחה, כי האנגלית שלה לא ברמה הכי גבוהה וגם אמר שמנסיונו כמרצה בעצמו ההרצאות היו ארוכות מדי. "מחקרים הוכיחו שאחרי 15 דקות גברים מתחילים לחשוב על סקס", קבע.
אבל סקס זה הסיבה שכל הזוגות בעצם התכנסו שם. או ליתר דיוק ההשלכות של הסקס. חוץ מאישה אחת, כולם שם עומדים להיות אבא ואמא בפעם הראשונה. ויש בזה משהו מאד יפה הרב-גוניות המאפיינת את כולם לצד ההכנה לאירוע שמאחד אותם. בין אם בשדה באפריקה, בג'קוזי בבית חולים, או במיטה בישראל כולן בחדר עומדות לחוות את החוויה הזו שגם אם תהיה שונה היא עדיין תהיה עוצמתית.
טיק טוק טיק טוק...ספירה לאחור נמשכת...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין
