לילות לבנים

היינו הסטרייטים היחידים במקום. ואני הייתי בעננים. שלוש בחורות ושני בחורים. מסביבנו כולם שמחים כמו שאף מסיבת טבע לא תהיה בחיים.

אין ספק שבשביל להיות מאושרת אני לא צריכה הרבה, ובמקרה הזה שירים מסוכרים, מפוצצים ממתיקות אחד אחרי השני מהאייטיז בהחלט הכניסו אותי למצב רוח מוקפץ וקפיץ.

לפני שפגשתי את החבורה הקופצנית דאגתי לתדלק אלכוהול במסיבת יומולדת בסאבלט ואחר כך התידלוק המאסיבי המשיך בבית של אחד מהחבורה. מרוב אלכוהול ותיקלוט יו-טיוב בבית הלכנו לרקוד כשהשעה כבר היתה 3 לפנות בוקר. חצי שעה לפני שזזנו, תוך כדי הכוס השלישית של הוודקה סאוור ואחרי כדור ריטלין (הייתי חייבת להתעורר) כבר אז קלטתי שחברו הבלונדיני תכול העיניים מעוניין. כשהראיתי בקיאות בפירוש המיני   Snowball הוא הביט בי המום ואמר "אני מאוהב".

הבלונדיני ההרצלייני הוא ללא ספק מסוג הגברים שמפילים בחורות. הוא אמנם לא גבוה, 1.76 ככה, אבל ניחן בקסם אישי, בטחון עצמי, עבודה נחשקת וכאמור זוג עיניים מהפנטות. רק מה - קלטתי עליו שהוא טיפוס מנייאק, ואני בגמילה מהטיפוסים האלה שכעת מעוררים בי בחילה יותר מכל הורמון חשק כזה או אחר.

במסיבה הוא נצמד אליי כל הזמן, כי כל שתי שניות הגיע חמוד אחר וניסה לרקוד סלאש להתחיל איתו. אמרתי לו "אין בעיה, אתה מוזמן לרוץ אליי אם אתה לא מעוניין בהם". וכך היה. רקדנו והוא היה די חמוד שם עם הריקוד התמים שלו בין ים המבטים הרעבים. רקדתי כמו שלא רקדתי הרבה זמן.

ואז הגיעו כמה שירים קיטשיים במיוחד שהקפיצו לי את המחושים והתחלתי לקפץ למעלה ולמטה כמו ילדה בת 12. פתאום קלטתי את המבט שלו אליי משתנה. הוא ניגש לחברה המשותפת והצלחתי להבחין מבעד לעיני מזוגגות האלכוהול, הסוכרוז והמוזיקה שהוא מתלהב ממני באוזניה "איזה חמודה נורמה", והיא הנהנה בהסכמה.

זה השלב בו אמרתי בלב "או-או". וכל הסטלה ירדה לי בבת אחת.

כשהלך להוריד עוד כמה שוטים, הבהרתי לחברה שאני לא בעניין. היא העבירה הלאה את המסר, מה שגרם לבחור

באופן הזוי רק לרצות יותר.

הוא תפס אותי ביד, גרר אותי לבר והתחיל להזמין אותי לשוטים של וויסקי. כעבור חצי שעה התנשקנו. הפסקתי אותו מיד בהתחלה כשהלשון שלו כבר חדרה את מתחם הפה שלי ועשתה לי לא נעים "זה לא מתאים, אני לא בעניין". הוא התחיל בנסיונות שכנוע "את לא יכולה להתעלם מהחיבור שיש ביננו". הוא שוב נישק אותי. ושוב הפסקתי אותו "אני מצטערת, אני כרגע לא פנוייה רגשית". והוא בשלו "את לא ילדה קטנה, זה לא פייר בגלל שיצאת מקשר לפסול אותי". ותכל'ס, יש משהו בדבריו. ועדיין התעקשתי לחזור לחברים. אני פשוט לא בעניין שלו.

מאותו רגע, הוא ממש נעלב. בשש בבוקר יצאנו מהברזילי, והוא הולך הרבה לפנינו. לא אומר שלום, נכנס למונית ונוסע. לפני-כן הוא הספיק לצעוק על חברה שלי והאשים אותה שבגלל שהיא התערבה אני לא רוצה אותו. והיא מסכנה בסך הכל רצתה להגיד לו שאני לא בעניין, בהתאם לבקשתי.

בנים ודחייה. לעולם לא אבין זאת.

היום סופית עזבתי את העבודה. היתה צביטה בלב והיחס מצידם היה די מחפיר מסיבות שאין בי כוח או חשק לפרט. מקום העבודה הפך לאקס מיתולוגי. מי יודע אולי יהיה קאמבק מתישהו כמו 'סקס עם האקס'...אבל עד אז..בשבוע הקרוב אני במכמורת לומדת גלישת רוח. החיים יפים כשנחים

תרקדי ילדה. תרקדי.

תרגישי איך את מרחפת. עם כל צעד, עקב הסיכה שלך נושק בעוצמה לרחבה. עם כל סיבוב השמלה השחורה שלך מתרוממת. חושפת, מסתירה, חושפת. והמחשבה מגרה אותך.

תרקדי ילדה. תרגישי איך המנגינה הופכת לצבעים. איך הצבעים הופכים לציור. החיים שלך ילדה, הם יצירה.

עוד שלוק מסם החיים. האלכוהול זורם בדם כמו תווים. כל משקה הוא תו אחר שבונה את אי צלילות מחשבתך. למרות שאת הכי צלולה כשאת בכלל שיכורה.

הרוח בשיערך כשאת מונפת באוויר לוחשת לך מילות זימה. הזיעה ניגרת במורד המחשוף העמוק שלך. החזה נוצץ מהרטוב של הזיעה. טיפה אחר טיפה של זיעה מנסה לקרר את החום הלוהט של גופך. לקרר את הסקס שנוטף ממך גם כן. תרקדי ותלטפי את עצמך כמו שרק את יודעת. ועם כל מגע חשמל זורם בקצות אצבעותייך. ומשם לשאר הגוף.

קחי עוד שאיפה מהסיגריה. תשאפי את החיים. תנשפי את העבר. תרקדי על הרחבה. רק את והאורות והרעש של הסובבים אותך שרוצים לטעום אותך ילדה. תעצמי את העיניים, תתמכרי לתחושה. תשכחי את כולם. המוזיקה נעלמת וכעת את רוקדת בחשיכה. נעה עם עצמך. מחוברת לעצמך. חוזרת לרחם אימך. ונולדת מחדש.

תרקדי ילדה. כולם מביטים בך. עכשיו זאת ההצגה שלך. תפריחי נשיקות באויר. תחייכי אהבה למצלמה. גם אם היא אונסת אותך. תנשקי אותו שמסובב אותך בלהיטות ונצמד אליך מאחור. תנשקי אותה שנצמדת אליך לירך. תתנסי. תרקדי. את בשלך.

את נכנסת לפאב עם חצאית קצרה וחולצה מחמיאה ללא מחשוף. טרף קל לציידים חובבי הרגאיי ומוסיקה דרום אמריקאית. אין ספק, ה'קלרה' הוא מקום שמח. מקום שבו החטאים פוגשים במאווים והים לוחש מילות אהבה או זימה בין כוסות היין.

אני מובילה את החבורה אל רחבת הריקודים בחיפושינו אחר כסא. "ערב טוב", פונה אליי תואם רן דנקר, רק בגבוה. כולו מחויך ומשדר בשפת גוף סליזית בואי נרקוד צמוד, צמוד. אני מחייכת אליו חזרה, חיוך רחב עם הרבה שיניים אבל ממשיכה קדימה ומתחמקת באלגנטיות מנסיון כושל לעטוף אותי בסוג של חיבוק. בתוך הרחבה האנרגיות לוהטות. חם, חם מאד ואנחנו מנסים לצאת החוצה, אבל נעטפים בגופות לוהטים כמו באיזה סצינה של מחול עבדים. כולם מזיעים רוקדים, מחבקים ונוגעים בך. קליפ של בריטני ספירס, בחיי.

אחר כך מחפשים מקום לשבת. בלתי אפשרי, הכל צפוף. אנשים מתגפפים מימיני, זוג רוקד סלסה בחושניות משמאלי. לבסוף, מתמקמים ככה בערך בין הבר לכורסאות. ואז מגיע הצמא, הו הצמא ולא למים. משהו אחר ירווה את צמאוני הלילה. והנה אני אוחזת חזק, חזק בכוס היין שקיבלתי "על חשבון הבית". הברמן בחור נחמד ונדיב. אבל הלילה אני לא משתכרת, הבטחתי לעצמי. מספיק נזקים זה עושה וחוץ מזה, אני קשורה מאד לכבד שלי, חבל לאבד אותו בגיל כל כך צעיר.

אני צועדת לכל הכיוונים, גם רוקדת עם עצמי וחושבת על כלום. החבורה שקעה בשיחה מתישה ואני בצד רק אני והמוזיקה. מסביבי אני מזהה את העיניים. הן רעבות לטרף. בוחנות, מפשיטות אותך במבט. ידיד שלי המכונה כאן 'אורי' בדרך, אני בטוחה שזה ירגיע את הרעב מסביבי אבל עד אז אני כמו כיבשה בכלוב כשלצידה גדר פרוצה.

אחד מציע סיגריה. אחר מחמיא על החצאית והרגליים. הנה קפירינייה עושה דרכה לכיווני (ואני מסרבת). בימינו אין סוף לשיטות..אחד צועק לבחור שאיתנו, חברה של ח' - "אולי תשאיל לי אותה? אתה אחד ויש איתך שלוש בנות" ומצביע עליי. אני מתעלמת. הברמן מוסיף להוציא שתייה ואני לא מתכוונת לשאתה לבדי. זה עול כבד מדי.

ממשיכה לרקוד על רצפת הדק, והם מדברים ואני שותקת. רק מחייכת ונעלמת. כמו אבקת פיות. טינקרבל, איפה את?

אחר כך כשהגיע אורי ידידי היקר הוא טען בפניי ש"את יודעת שאת סנובית. אבל אני מת עלייך". נכון אני סנובית. אין טעם להיות נחמדה בלי מטרה. אחרי הפעם ההיא שבה הייתי נחמדה סתם והואשמתי בהולכת שולל של תייר מארצות הברית, החלטתי להיות ברורה וחדה במסרים.

אין ספק. תל אביב היא בופה לחטאים. בתל אביב יש סקס לא אהבה. סקס בנמצא כמו זבל למי שפנויה ומחפשת (רמז- לא אני). צריך רק להצביע ולבחור. במקרה שלי לא צריך אפילו להצביע, הם באים לבד. כמו נמלים לדבש, הם נופלים למלכודת. וכמו נמלים הם גם טובעים בה.

נורמה ביץ'.