לילות לבנים

פעם כתבתי כאן בבלוג על א', חברה טובה ועלילותינו בעיר החטאים. עברנו המון יחד, לילות של סרטים כמו 'הסנדק' במשך שעות בדירת הרווקות שלה בתל אביב, ישנות במיטה מלאת בובות ומפטפטות לתוך הלילה. יא נודעה בבלוג בתור זו שמעולם לא חוותה אורגזמה. אמת, שכעת משיא תחתנת התביישתי לשאול אם מצב השתנה בשלוש השנים שחלפו...

מתחת למיטה כשישנו אצלה היא החזיקה אלת בייסבול 'נגד פורצים' שברור שלא היינו מסוגלות תכל'ס להשתמש בה אם חלילה היה נכנס מישהו. בכל מקרה, לפני כשלוש וחצי שנים היא הכירה בעבודה בחור מקסים ובין חששות לגישושים, בין פרפרים לדייטים מהוססים הם עברו עם הזמן לגור יחד. לפני כמה חודשים בתאילנד הם עלו על איזה גיבעה מפורסמת בקופיפי שאני לא זוכרת את שמה ושם הוא שלף את הטבעת ושבוע הבא הם מתחתנים.

וכך, עוד מסיבת רווקות יוצאת לדרך. הפעם מדובר במסיבה נוסח העשירון העליון עם חבורת פקאצות והומו אחד.

זה התחיל כמו בסרטים. שלוש בנות נוסעות יחד בדרך לכנרת, שרות שירים, מספרות סיפורים וכל ששלוש בנות יכולות לעשות בנסיעה. אני ניסיתי לדמיין שזה טיול כפרי לטוסקנה. כשעברנו ליד הכפרים ערביים עם שלטי ה"הוא לנגף את החומוס החי טוף בזביבה" ההגעתי למסקנה שזה לא הלך ותתעוררי, כפרה עליך, את ממש לא בטוסקנה.

חבורה של בנות יושבות ובוהות בפיטמה. אני מנסה להתרכז אבל שתיתי ועישנתי קצת יותר מדי. "תתרכזי בפיטמה. תתרכזי בפיטמה", אני ממלמלת לעצמי. אז זהו, שלא מדובר במלתחות משותפות. גם לא בשעשוע לסבי. הפיטמה, שהיתה מחוברת לגוף אגב, כיכבה אתמול במסיבת הרווקות של חברה טובה. היא מאיירת וגרפיקאית שלמדה בבצלאל, אז חברותיה החליטו שבמקום השטנץ הקבוע של חשפן/מגדת עתידות/קבליסטית נשכיר את שירותיה של מודל עירום מקצועית ונעביר ערב אומנותי. רעיון מקורי לכל הדיעות. כמה בעיות עם הקונספט: אחת - מה לגבי בנות שלא ניחנו בכישרון ציור? אלה עמדו בצד ריכלו והשתעממו. בעיה נוספת, קשורה בכלל לזה שמודל עירום היא אטרקציה לשעה בערך. ומה שקרה אחר כך זה שכולן השתעממו. אף אחת לא הכירה את השנייה. בלסנו והעלנו גירה כמו חבורת פרות וחיפשנו תעסוקה שבאה לידי ביטוי באכילת פשטידות, סושי צמחוני ועישון סמים קלים.

בחורה אחת שנקרא לה כאן שלי התיידדה איתי. יש לנו מכרים משותפים בעולם התקשורת. שלי היא בחורה ממש מתוקה, בלונדינית נמוכה עם גומות חן ו...מלאה. חלקנו יחד ג'וני והיא סיפרה לי שבזמנו היא התקבלה להנחות בערוץ הילדים. זה נשמע לי הגיוני כי הררי המתיקות שלה בהחלט יכולים לגרום למנת יתר בקרב הגיל הרך. ואז שאלתי אותה "למה בסוף ויתרת על ההנחייה?". היא הביטה לסיגריה, שאפה לריאות ונשפה כמו פקאצה ואמרה לי "זו היתה תקופה שהייתי 20 קילו פחות, עם הפרעות אכילה קשות ועשיתי קוק כל היום". שתקתי. עדיין לא הבנתי. הרי כל המנחים בערוץ הילדים סובלים מהפרעות אכילה ועושים קוק. בשביל זה הם קופצניים כל כך והעיניים שלהם תמיד אדומות. אלה המודלים לחיקוי של ילדינו.

אז לקראת סוף מסיבת הרווקות הייתי חייבת לשמוע קול גברי. רצוי בתוספת הבל פה וכמה גרבוצים. כנראה שלעולם לא אוכל להיות דתייה. חברת נשים נמאסת עליי די מהר. כל הצחקוקים, הרכילויות, בדיחות המתכונים ושאר ירקות פשוט לא עושים לי את זה. אני צריכה נשים שמצד אחד יבואו איתי לקניות ובאותה נשימה, או לפחות בהמשך השבוע יחליקו איתי על רולרס או יבואו להתאמן איתי. אבל עד אז אסתפק בביס מגבינת הגאודה הנפלאה והלחם המזין, שעל המגש המעוצב שעל השולחן המפואר שעל הגג המוזנח ברחוב החשמל בתל אביב. ככה נראתה מסיבת הרווקות ה20 אלף בחיי.

אני זן נדיר. ציפור משונה

אני ואניה מכירות מאז בית ספר יסודי. שתינו היינו ספורטאיות עד כיתה ח' והשתתפנו בתחרויות ריצה של נבחרת בית הספר. בהמשך התחילו לגדול לי הציצים המחזור הגיע והפכתי לסרבנית כושר. זה נמשך גם בכל תקופת התיכון והצבא עד גיל 23 לערך אז חזרתי לעצמי.

בכל אופן, אניה גדולה ממני בשנתיים. לילות כלילות היינו משחקות טאקי אצלה בבית, מטפלות באוגרים שלה ורוקדות לצלילי אם.טי.וי. היינו חברות טובות שגרות 10 דקות הליכה אחת מהשנייה למרות שאז פער של שנתיים נראה גדול. כשאניה הגיע לתיכון מצבה הדרדר. היא הפכה לפנקיסטית פריקית מטורפת שלא לומדת ורק מסתובבת ברחובות כל היום. היא גם חיררה כל איבר בגופה בערך וכשהיא היתה שותה השתייה היתה זולגת לה מהחור של הפירסינג מתחת לשפתיים.

היא נשרה מבליך התיכון הגדול של רמת גן. כשלא למדה היתה באה לבקר אותי בבית הספר שלי בגבעתיים. הייתי מבריזה משיעורים, מסתובבת איתה ברחבת בית הספר ובסיום הלימודים הינו מסתובבות בסנטר בתל אביב עם כל הרוקרים הבלקרים. אחר כך היא הסתבכה עם סמים. ליתר דיוק עם יבוא סמים לארץ. היא עצמה היתה גם כן מכורה. באותה תקופה כמדומני היא עברתה את שמה והיום היא נקראית ע' (השם המלא שמור במערכת נורמה ולא ג'ין). כל ערב היתה חוגגת ביער אחר במסיבות טראנס. במקביל כששוחחנו בטלפון היא ניסתה כל הזמן לשדל אותי ללכת איתה למסיבות יער והיתה מנסה לדחוף לי סמים קשים יותר, אקסטות ובולים וזו הסיבה שלא הלכתי איתה למסיבות. באותה תקופת סמים הזויה, היא סיפרה לי על הטריפים המטורפים שחוותה. מרוב כימיקלים היא גם היתה שוכבת בלי הכרה עם כולם בשביל כסף או סמים. התיק שאיתו הסתובבה הכיל שני דברים - דיסקמן והמון המון קונדומים.

בהמשך היא נתפסה כשהבריחה סמים לארץ מהודו. מישהו הלשין עליה, כנראה סמוי והיא ישבה בכלא. כל יום היתה מתקשרת אליי מהמעצר החברה שלי מבית הספר, הילדה הבלונדינית המתוקה עם העיניים הכחולות ומיליון הנמשים. היא היתה בכלא ארבעה חודשים בערך. בתא איתה ישבה לסבית מטורפת שחטפה בזמנו את הבן של המאהבת שלה. אחר כך בזכות גיליון עבירת נקי (היא פשוט מעולם לא נתפסה) היא עברה לשיקום בהוסטל שיקומי של מכורות לסמים. השיחות שלי איתה היו "נו מה לימדו אתכן היום? איך השותפה שלך לתא? מתי את משתחררת". והיא רצתה שאבוא לבקר ולא באתי. לא בגלל שלא אהבתי אותה. פשוט כי היו לי מבחני בגרות על הראש ונסיעה מבית הורי שכבר לא היה עוד ברמת גן, להוסטל של מסוממות בקצה העולם לא נראה לי חוויתי.

ההוסטל הציל אותה. הוא לימד אותה לבשל, שלח אותה לחוגים סידר לה עבודה. עשה ממנה בן אדם.

לפני כמה שנים היא התחתנה עם בחור חמוד שהתגלה לימים כאיש טוב. היום בגיל 28 יש לה 3 ילדים. הגדול עולה לכיתה א', האמצעית בת 4 והקטנה בת שנה. היא החברה היחידה שלי שהפכה לאמא.

אתמול פגשתי אותה בדיזינגוף סנטר. הפעם לא הלכנו לחפש את הפאנקיסטים או חנות קעקועים. הפעם חיפשנו את המשחקייה עם המגלשות. כל כך התרגשתי לראות אותה עם הילדודס שלה. במיוחד בהתחשב ברקע שלה והתהומות שהידרדרה אליהם, זה ממש מביא אותי למצב רוח רגשני בכייני שכזה להביט בה איתם. והם ילדים כל כך יפים וטובים שזה לא יאומן.

"את מאמינה ששלושתם יצאו ממני?" היא שאלה אותי בגאווה בזמן שהם עשו ערימת ילדים וחיבקו אחד את השני. ובאמת קשה להאמין שכל המתיקות הזו לא היתה קיימת עד לפני 6 שנים.

הקטנה של ע'. יפייפיה ושובבה

ע' היא סופר אמא. הדרך שבה היא מתהלכת בעולם הזה עם שלושה ילדים קטנים, סקרנים והיפר אקטיביים ראויה להערצה. כל שנייה היא קוראת להם שיתקדמו יותר מהר כמו אמא אווזה, כי הם מסתובבים בכל מקום אפשרי. אני הייתי על תקן ה'מוזרה'. היא פגשה חברות שלה, אימהות והציגה אותי בתור "החברה הרווקה שלה". כשהתלהבתי מזה שבתה בת הארבע ניגשה לכיור ורחצה ידיים לבד היא התנצלה בפני אחת האימהות "היא פשוט לא נשואה ואין לה ילדים אז היא מתלהבת עדיין מזה שהקטנה שוטפת לבד ידיים, היא לא רגילה". הרגשתי כמו זן נדיר של קוף או משהו. זן נכחד של רווקות תל אביביות.

ערימת ילדים (של ע')

סדר היום של ע' כפי שהיא תיארה אותו נע כל היום בין העמדת מכונת כביסה אחת לפחות, שטיפת כלים בגובה של מגדלי התאומים (ז"ל), רחיצת שלושה זאטוטים, להאכיל,לנקות, לקחת לקייטנה בחופש, להוציא מהקייטנה, להניק את הקטנה ובקיצור - אין לה חיים משל עצמה. שיעבוד טוטאלי.

זה גורם לי להעריך מחדש את החופש שיש לי כרווקה נטולת ילדים. להעריך וגם להאריך. מהיום אני לוקחת שתי גלולות בכל ערב. רק ליתר ביטחון. כי איך אמרו בסרט המופת "קלולס" - "זה כמו ציור של מונה, יפה מרחוק אבל כשמתקרבים הכל בלאגן". אמנם דיברו על הפרצוף של מלכת השיכבה בסרט, אבל מבחינתי זה גם תופס לגבי ילדים - כל עוד זה של אחרים מרחוק ואני יכולה ליהנות מזה פעם ב...אז הכל סבבה.

אבל אני בעצמי עוד ילדה. לא רוצה להיות סופר אמא כמו ע' עדיין. יש קריירה, חלומות, שאיפות וטיסות לחו"ל.

איפה אמרתם שקונים את המקלונים הכחולים האלה?

הרווקה הנכחדת, נורמה.