לילות לבנים

"את נראית לי מוכרת מאיזשהו מקום? את מבסיס פלמחים?".

הוא ניגש אליי בפאב. מלא ביטחון עצמי. מסתבר שזה לא היה סתם משפט צייד, אלא שבאמת היכן שהוא בבסיס חיל האויר ישנה חיילת שדומה לי שתי טיפות וודקה. הסברתי לו שלא, אני לא חיילת. לא הסגרתי את העובדה שעברו די הרבה שנים מאז הצבא. העדפתי להתענג על המחמאה שיש עוד מי שמאמין שאני מדגמנת מדים. פקמ"צית ליתר דיוק.

קשקשנו קצת. מושבניק מאזור עמק יזרעאל שעבר לעיר הגדולה. אחיו מנגן ושר שירה בציבור בבר שישבנו בו. הוא הצעיר מבין שלושה אחים. נראה די טוב...חתיך והוא לא מעשן. "אז מה אתה עושה בחיל האוויר?" התעניינתי כשיחת חולין. ציפיתי לשמוע סמב"צ או איזה שקר כלשהו שקשור בקצונה ושירות קבע אבל הופתעתי "אה, אני טייס" אמר והכנף לא רעדה. פרצוף חתום. של שנינו.

הוא סיפר שכל יום הוא קם בחמש בבוקר לטיסה, וחוזר בשמונה בבוקר ומנמנם קצת צהרים. הוא סיפר שהדריך את אסף רמון ז"ל בקורס טייס וגילה לי בסוד שמור, שכנראה כבר לא יהיה כזה שמור אחרי שיפורסם כאן, שמה שהרג אותו בתאונת הטייס היה שהוא לא ישן לילה לפני אימון הטיסה שלו. טעות אנוש.

כעבור כמה צ'ייסרים שליווה אותי בג'נטלמניות הביתה, נדהמנו מהחום בחוץ והוא השוויץ שבסימולטור האימונים בו ביקר היום יש קור נעים של 15 מעלות. כשלא הבנו את דברי הברמן בגלל הרעש, הוא סיפר על פקח טיסה שמילמל הבוקר בקשר והוא לא הבין מה הוא רוצה. הוא סיפר איך הוא שלשום אתמול באילת, ויום אחר בעין גדי וכך הוא טס לו מנקודה א' לנקודה ב' מבסוט מהחיים. גבוה, מעל הבניינים, היונה פורשת כנף.

ולא, הוא לא נראה מאוהב בעצמו. שנים חייתי על הסרטים של 'טופ גאן' בהם הטייס החתיך, אופנוען כבד, מלא בטוסטסטרון וקסם אישי שמתנהג משל היה ששי קשת בסרט הלהקה-כלומר, מלא אהבה עצמית. אבל לא. הוא בחור נעים, חכם, מעיד על עצמו שהוא ביישן, צנוע והדבר היחיד שהוא משוויץ בו הוא כרטיס אשראי של 'חבר' שנותן מלא הנחות מגניבות. אה ולימודי גיטרה. ולימודי שייט קטמורנים.

טייס, טייס אבל רגע - מה אתה עף עליי? למה אתה מנסה לנשק בחורה שרק פגשת? תטוס מכאן. ובכלל, תרגיע כי יש לי פחד גבהים. ובל נשכח שכל התאונות טייס האלה בזמן האחרון לא מוסיפות לי בריאות. "חיל האוויר יודע מה הוא עושה. אפשר להיות רגועים" הוא אמר ברגע מסויים, קצת שיכור, קצת מרחף ולא במטוס קרב לשם שינוי. לא רציתי לספר לו שהחולשה שלי היא דווקא לחיל הים.

זהירות-חייזרים בסנטר

השבוע ביקרתי במיפלט החום המפנק ביותר -דיזינגוף סנטר הממוזג. חברה טובה טסה לגרוזיה לחודש של טראקים בהרים ואני התלוויתי אליה במסע מופלא בחנות הגזלנים 'למטייל'. לאחר שהיא חיפשה את כל השטויות שלה כמו מכנס דגמ"ח מתפרק, שק שינה מקופל קטן-קטן, מטהר מים, גזייה ושאר דברים שהביאו אותה למולטי אורגזמה בשרשרת, עזבנו את המקום והתחלנו לטייל בטראק הכי טוב באיזור - הסיבוב שופינג בחנויות של הסנטר, שהולך ומתעגל בסיבוב מלמעלה למטה.

רצינו שקט. רצינו אינטימיות נשית. רצינו לרכל. לפתע ניגש אליי בחור גבוה, גמלוני, מוזר עם מבט משונה, מבטא רוסי וגימגום קל. הוא התחיל לדבר איתי מהר מהר מהר בספיד כאילו הוא על משהו"אפשר לשאול אותך שאלה?" אמר ולא חיכה לתשובה וישר התחיל לירות. שאלות שאלות על יחסים הוא היכה בי - ,למה נשים לא מתחילות עם גברים בפאבים?" הוא שאל. עניתי לו שדווקא כן מתחילות. הוא החליט להדגיש שהוא חננה (כאילו שזה לא היה ברור מחולצת הקומיקס שלבש) וענה לי במשפט שהיה מרטיב כל בחורה- "את יודעת מה זה אפסילון?" פשפשתי בזכרוני, אני ומספרים לא הולכים יחד... המממ...לא. "אפסילון זה שואף לאפס. למדת סטטיסטיקה פעם? זה אומר שהסיכוי שתתחילי איתי בפאב הוא אפס". אחר כך המשיך "אם בארד פיט היה עובר כאן, מה היית אומרת לו? איך היית מתחילה איתו?". הסברתי לו שבמקרה של בראד, הדיבורים מיותרים. התנפלות פיזית היתה עושה את העבודה.

בתום החפירה ועם קרקורי הבטן המתגברים שלי ושל החברה חיפפתי אותו. "מוזר מה שהלך פה" אמרתי לה. לא עברה דקה ומוזר מראה, חייזר אחר ניגש אליי "אפשר לשאול אותך שאלה?". "לא!!" עניתי בטון תקיף "כבר עניתי על כל השאלות שלכם". הבחור חייך וירד במדרגות. "משהו פה מסריח" ארתי להלומת הקרב כמוני, שלצידי.

מזועזעות ניסינו לנחש מה הרגע קרה כאן. ההימורים נעו בין מצלמה נסתרת ודחקה על חשבונינו, לבין תחרות נושאת פרסים שבה אנשים צריכים לדבר עם בחורה כמה שיותר זמן במעין תחרות הזויה. החלטתי שאם נראה שוב את הבחור המוזר הראשון, אני אתנפל עליו. ולא בקטע טוב.

כעבור שעה הבחנתי במטרה החיזרית צוועד לכיוון החוצה, קומה מתחתיי. הפעם תורי לשאול את השאלות. "היי אתה!" קראתי לו ממעלה גרם המדרגות. זוג עיניים מפוחדות בהו בי. "חכה רגע!" צעקתי לו וירדתי מהר. הוא חיכה. צייתן. מבוהל. לידו עמד איזה בחור, משונה מראה גם כן, שאחז מעל עיניו בגבה אחת בולטת שלמה, עבה ונוכחת. יריתי שאלה ראשונה- "למה תיחקרת אותי קודם ולמי אתה שייך?" .

מתוסכל הביט בחברו. החבר הגיב לפניו, בשיטת המגננה הכי טובה היא התקפה "למה את שואלת?". הסברתי להם שדקה אחרי שהוא תיחקר עוד מישהו תיחקר אותי, או לפחות ניסה ושמשהו כאן לא נראה טוב. "למי אתם שייכים? היכן המצלמה?? WTF?"

החבר ענה "אנחנו בקורס תקשורת". הסתכלתי עליהם במבט הכי קשוח שלי, שביננו זה לא ממש מאיים אבל בכל זאת ואמרתי "תסביר לי בדיוק למה הכוונה. איזה מין תקשורת ועל מה לעזאזל אתה מדבר".

הבחור המוזר הראשון החל לדבר. במקום הדיבור המהיר כששאל אותי את השאלות הוא לפתע דיבר. כל. מילה. בנפרד. נורא. לאט. ונורא. מוזר. ממש. עוצר. בתום. כל. מילה.

הוא גם גימגם וגם מיצמץ בו זמנית. הוא הסביר לי שהוא מתבייש לדבר ליד בנות. ושהוא עובד גם על מהירות הדיבור שלו. הכל הוא שפך והחבר שלו נראה קצת המום כאילו הוא מגלה לי סודות מדינה. לא עזרו נסיונותיו לעצור את שטף הדיבור הקולח. הוא סיפר לי הכל ולפרטים ובעיקר שהם נרשמו לסדנה שנקראת 'אומנות הפיתוי'. ודאי נתקלתם בזה - עין ספאם שקופץ בכל מיני אתרי אינרטנט ומזמין כל מיני הזויים להירשם תחת הכותרת "רוצה להצליח עם כל בחורה?"בסדנא לוקחים קבוצה של בנים ווירדוז,שמתביישים לגשת לבנות ונותנים להם משימות שנועודו לגרום להם להיות, עלאק, סטאד עם בחורות. כך שכוסיות אקראיות בקניונים או בשדרות רוטשילד, הופכות למקרה מבחן או שפנפת מעבדה אומללה לנסיונותיהם הדי פאטתים להתחיל עם בנות המין השני.

"אז אתם רוצים להשכיב בחוורות? זה הקטע", שאלנו. "לא, לא מה פתאום" גמגמו. "זה לא העניין, אלא לדבר, ליצור תקשורת".

אז ביקשתי את הכתובת והטלפון של הסדנא מתוך סקרנות "יש לי ידיד שצריך את זה" שיקרתי. הם הסכימו לתת רק כתובת אי-מייל. האמת, די ריחמתי עליהם. אני לא חושבת שסדנא כזו באמת תביא להם בחורות. אבל הי, אני וחברה דיברנו איתם במצטבר משהו כמו עשר דקות, כך שאולי מבחינתם הם קיבלו תשורה נאה למאה השקלים ששילמו לגרגורי המדריך שלהם בעבור כמה שעות של שיטוטי צייד בדיזינגוף סנטר.

מציעה לקרוא כתבה הורסת מצחוק של כתב סמוי שהסתנן לקורס הזה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3073957,00.html

שיהיה בוקר טוב לכולם.