לילות לבנים

נגיד שהשותפה שלכם אמרה "לילה טוב" והלכה לישון. ונניח שאתם אוהבים לישון נטורל, כלומר ערומים או ללא תחתונים כי קיץ וחם וכי ככה הטבע רצה אותנו מלכתחילה. ונניח שיש לכם פיפי באמצע הלילה. ואתם יודעים שבשעה שלוש לפנות בוקר השותפה נוחרת עמוק לתוך הכרית. ונניח שקמתם עם העיתון של הבוקר שלא הספקתם לקרוא כדי להניחו על השולחן ליד הכניסה לתא בית השימוש. ובכלל שכחתם שאתם נטורל...ואז הפתעה. הדלת נפתחת ובאחת מזנקת השותפה ורואה לכם את התחת. למזלי העיתון הסתיר בזמן את השאר.

אז זה קרה. מה שנקרא 'בסטד'.

מסקנות:

אם שותים לא נוהגים.

אם כבר נוהגים שיהיה בלי בגדים.

לא לשכוח שאתם בלי תחתונים. תמיד תוודאו פעמיים לפני שאתם יוצאים מהחדר.

גיליתם שאין לכם תחתונים? נהדר. לא להתעצל, לקחת שורטס מהמדף וללבוש, גם אם זה לדקה.

שותפים זה עם הפכפך יום אחד ישנים יום אחד ערים.

לא לבטל את המנוי על העיתון של המדינה. למרות שהוא קקה.

אתמול בלילה קצת שיעמם לי. אז כתבתי סיפור כחול. סיפור סקסי ומגרה.

וחשבתי לפרסם אותו כאן, אבל לא עשיתי את זה. למה? כי בעיני אני לא עוד בלוגרית חרמנית שמנסה לחרמן את גברברי ונשות ישרא בפוסטים שהמילה "זין" ו"כוס" מככבים בהם. הרעיון היה בכלל להוכיח פואנטה - כל דבר שיכלול את המילים "רטובה", "חדר אליי מאחורה", "זין קשה" וכו' ישר ימכור ויביא רייטינג ואני לא זונת רייטינג (עדיין).

אם אחליט כן לפרסם את זה, זה יהיה מתוך השעשוע שבדבר, מתוך סאטירה נוקבת על החרמנות והערוץ 2 של החרמנות הרייטינגית באשר היא.

אני כבר רואה בעיני רוחי את התגובות "כתיבה חזקה, מגרה וסוחפת..." בלוגר אחר יאמר "יש לך כשרון כתיבה נדיר. את חייבת להמשיך לכתוב!!!" ואחד אחר יתבכיין "חזרתי מהעבודה ותראי מה עשית לי..". בקיצור, כולם יחגגו על המציאה, חלק יפתחו איזה סירטון פורנו ויעשו ביד ובקיצור....אתם יודעים לבד את ההמשך. מה שכן, זה היה תרגיל נחמד בכתיבה מודרכת. והסוף יצא אפילו די משעשע...

איפה. איפה הם הימים ההם שאישה היתה מורידה כפפה מעל מסך הקולנוע והקהל היה נאנח בתאווה...

כל כך חם שבא לי להיות בבריכה של קלוד מונה לצד שושנות מים, עצי אלמון, עצי ערבה, אירוסים וקני במבוק.

שו..שנה, שושנה, שושנה..ירח נישא אל ענן. שושנה, שושנה, שושנה

בים עוד יפליג קפיטן!

כמה מוזר זה לראות דם. לא טיפה או שתיים מדקירה בלתי מכוונת, הכוונה היא לדם בכמות רבה יותר, דם שחלקו קרוש וחלקו עדיין טרי וחם.

כשחושבים על דם, מדמיינים אותו בראשינו, במיוחד את הצבע פחות את המרקם. אנחנו יודעים איך זה נראה. אבל למרות שאנחנו יודעים דבר בסיסי - הדם ציבעו אדום גיליתי שאנחנו לא באמת יודעים איך הדם נראה. כלומר, זוכרים אבל בערך. אולי למעט רופאים וחובשים שרואים הרבה דם.

המיפגש הראשוני עם דם, ומה שאנחנו רואים לרוב בסרטים מותיר חותם בזיכרון שאיננו מתקרב בכלל למקור.

המגע האמיתי עם דם, בזמן אמת, חזק הרבה יותר. האדום העז הזה, הבוהק כמו החיים עצמם אינו דומה לשום דבר שזכרתי מדם. הוא דם אחר שלא דומה במאומה לדם שהשפריץ ביום שישי בלילה על מסך הקולנוע בסרט החדש של טרנטינו "חסין מוות". הדם שראיתי היום היה צועק. דם חי ועז, שוקק חיים באופן אבסורדי כמעט לנהג שככל הנראה איבד את חייו שלו. הוא נהג בקטנוע 50 סמ"ק ומכונית נכנסה בו. ואז עוד אחת. ועוד אחת בשרשרת. אני הגעתי יחד עם מגן דוד אדום. לא הסתכלתי לכיוון פעולות ההחייאה למרות שסוקרנתי. כשחזרתי למקום בתום עשרים דקות, הצלם של המשטרה עוד טייל שם. המכוניות והקטנוע עוד עמדו שם. גם כמה עיתונאים. הזמן כאילו קפא מלכת. חציתי את הכביש וראיתי סביבי המון המון דם. וגם כמה גזיות טריות ומוכתמות. הרגשתי צביטה חדה בלב. מרבית האנשים בעוברם ליד תאונה מסתכלים, שואלים "מה קרה" יוצרים פקק של מכוניות כי כולנו חייבים לדעת מה התרחש ולעשות את זה ב5 קמ"ש לשעה וממשיכים הלאה. נקסט. עד התאונה הבאה. אני לא כזו. אני מתחילה לדמיין את כל התסריט שהיה ואת זה שיהיה - משפחה, חברים, בית חולים, חדר ניתוח, החייאה, מוות, הלוויה, שיבעה, חיים בלי זה שהלך.

גם בצליל של המילה דם, יש משהו סופי. דם. נחתם. נדם. אדם. קטם. משהו שלא מרמז על החיים אלא על סופם.

אז היום ראיתי תאונה עם הרבה מהנוזל האדום העז הזה. רציתי לצלם אבל בגלל שזה לא ידמה למקור, כמו הקטשופ בסרטים, העדפתי לצלם מרחוק את הסיטואציה. הדם יישאר שם ובמהרה יקרש. רכב ניקוי עירוני יבוא וימחה כל זכר לקיומו. כי קשה לנו להתמודד עם המחשבה שאולי אנחנו היינו יכולים להיות מרוחים עכשיו על הכביש בתוך שלולית של..נו, איך קוראים לנוזל האדום הזה..

הציור השבועי לילד/ה

זכרך

כשהיכרנו היינו ילדי הבריאה.

לא כך עת נפרדנו.

שתינו לרוויה מכוס הפרידה שהכילה גם מחנק.

ושיתוק.

ועלבון.

וזיכרון.

וברירה טבעית.

עתה הנך צל דמותך. אני הינני.

תהום נשייה בין שני הרעים.

מחשיכה הוויתך.

וכעת,

פניי לברייה.