לילות לבנים

הדרך לירושלים יפייפיה. אני יושבת באוטו הקטן שלי, משקפי שמש, מוזיקה, מזגן מפנק, מורחת ברמזור אדום ליפגלוס ומרגישה מלכת העולם. הדרך חולפת לי כמו הפריימים שאנחנו מנתחים בשבועות האחרונים באוניברסיטה בקורס קולנוע. בעליות הקטנצ'יקית שלי בקושי סוחבת...מגיעה ל60 קמ"ש. אני לוחצת פול גז,מודעת לחלוטין להשלכות ההרסניות שיהיו לי מתישהו במוסך ומגרדת את ה80 קמ"ש. הג'יפיאס מבשר לי שאני צריכה להיצמד פעם ימינה פעם שמאלה. בחזור התחיל הבלאגן. מסתבר שאני הבחורה היחידה שיכולה ללכת לאיבוד גם כשיש לה ג'יפיאס מאבא.

משום מה הוא לא עבד לרגע, המשכתי ישר במקום לפנות כי זכרתי שהיה כתוב מתישהו תל אביב ישר ו...אהלן ווסהלן ברוכים הבאים לכפר ערבי. שלטים בערבית מכל עבר סוגרים עליי. ילדים מקיפים לי את האוטו. מנסים לחסום לי את הדרך בכוונה וזורקים עליי דברים. נשים ברעלה מהלכות במרכז הכביש, מסתכלות עליי כמו שיאסר ערפאת ודאי הסתכל ביומו האחרון על הרופא היהודי בבבית החולים בפריז. ברקע מתנגנים להם שירי מצעד הפזמונים הפלשתיני.

מחשבה אחת בראש- אמאלההההה! איפה את??

מחשבה נוספת- מה עם כל הדברים שרציתי להספיק? סיני תאילנד סן פרנסיסקו הקאריביים שבדיה הוואי ובכלל לטייל מסביב לעולם גלישה גור כלבים לצבוע לבלונד להקליט שיר לרקוד בלט לסיים ת'פאקינג תואר להתנדב לגריןפיס ולטוס לאוסטרליה לצבוע כלבי ים בשחור כדי שלא יצודו אותם בשביל הפרווה שלהם לתקן את הרדיו ברכב לצלול עם דולפינים להשיט יאכטה לנסות קוק ללמוד ספרדית להשתתף בסרט ולא רק בקליפ מעפאן לקבל מאביב את השלט לחנייה של בית וואלה כי גם ככה הוא טס לשנה לארצות הברית טיול ג'יפים שווה לראות את הזריחה משק שינה בים אחרי לילה רומנטי בטירוף קעקוע נזם באף להגיש חדשות ערוץ 2 או 10 להכין רשימה של הבחורים ששכבתי איתם בחיי כי זה משהו שתמיד עושים בסרטי בנות להציל חיים אולי את של עצמי

ואז,אבוי. הנורא מכל מתרחש - למכשיר המנווט שלי,להלן ג'י-פי-מיי-אסס אין קליטה. או או. לצאת מפה זה בעיה רצינית, ומכל כיוון יש משהו שנראה כמו גדר ההפרדה. למה המכשיר שבק חיים, לעזאזל? בטח קנונייה של המוסד לגרום לערבים ללכת לאיבוד. 'אינטואיציה נשית אני סומכת עליך' אני ממלמלת לעצמי ומנסה להיזכר בתפילות כלשהן, קצת יותר מגוונות מ'שמע ישראל'. אחרי הכל, אם כבר אלוהים מקשיב אז לפחות שלא יהיה לו משעמם.

במציאות זה ממש לא היה ככה...עעעה!

כבר כמה ימים שזה רשמי. ידיד שלי ואני קפצנו על האופנוע שלו למשרד הפנים. אחח..כמה התגעגעתי לרכיבה על אופנוע. הוא חתם אבטלה וחיכיתי לו בערך שתי שניות. אחר כך הוא חיכה איתי שעה בשביל המטרה שפוספסה בפעם שעברה- לשנות לי את השם. הפעם הבאתי כל מה שצריך תעודת זהות ודרכון ישראלי (באירופאי לא צריך לשנות מסתבר). ואפילו יצאה לי תמונה מעולה, שלא צריך להתבאס ממנה ומאחוריה יש סיפור משעשע שאין לי כוח לספר אבל רק נגיד שיש פיצוצייה בתל אביב שמצלמת תמונות פספורט והתמונה שלי עושה להם פרסומת כרגע. אמא שלי אומרת שמאז ששיניתי את השם לפני למעלה מחצי שנה השתניתי גם במראה החיצוני. "את מאד יפית", אומרת המשוחדת שהולידה אותי, כשהיא מתבוננת בתמונה מלפני שנה וחצי לעומת הנוכחית ומוסיפה "זה כאילו מדובר בשני אנשים שונים". אז נכון אמא, נורמה מתה. מעכשיו-נעים מאד,יהלי.

מחר מצפה לי אחד הימים הקשים בחיי. הכרעת דין שלה אני מחכה המון זמן. בגלל זה אני לא נרדמת.

אני מתפללת שיהיה לי את הכוח להתמודד עם כל החלטה שלא תהיה.

אני יודעת שהאמת איתי. בימים כאלה אני מביטה בראי ומחבקת את עצמי.

עריכה: הבוקר הגעתי לשם וגיליתי שזה נדחה ל-16 לחודש...

עריכה נוספת: זה שוב נדחה ל-20

עצה ידידותית לשוחרי הפרטיות - היזהרו לכם בדיזינגוף סנטר. יש שם צלמים בכל פינה, משועממים, או אמנים בשקל, שמנציחים אנשים לפעמים בלי ידיעתם. בהתחלה צלם אחד צילם אותי לבד, בבית קפה בזמן שחיכיתי לחברה. הבחנתי בו בטעות לגמרי. הוא היה באחת הקומות הגבוהות ואני למטה. הבטתי לכיוונו והבחנתי שהוא מצלם. בטח יחסי ציבור לקפה נטו או משהו כזה..או תייר צרפתי כמו ההמונים ששוטפים את רחובותנו.

והנה שותפתי לקפה הגיעה. אחרי ריכולים, הלכנו להתבשם קצת בסופר פארם. כשיצאתי קיבלתי שקית עם פרסומת למסקרה חדשה תוך הבטחה שכל שעה עוברות דיילות ומחלקות מתנה את אותה מסקרה אם הן מבחינות בשקית. זה היה שקר גס. חיכיתי וחיכיתי וריסיי נותרו עירומים כמו תינוק לבקן. מה שכן, מיד עם קבלתי את השקית קבל עם וערסיות מסביב חטפתי פלאש לפנים מצלם צמוד, שגרם לי לעפעף בריסיי, משל הייתי פנלופה קרוז בסרט של אלמודובר.

ואני מסתבר לא היחידה המעפעפת בימים אלה. הבחורה איתה הסתובבתי בסנטר, יוליה נמצאת בדילמה ומיואשת. היא מצאה את גבר חלומותיה או לפחות כך נדמה לה. הם היו חברים, נפרדו, חזרו, נפרדו לפחות שלוש פעמים. עכשיו הוא סוג של אקס מיתולוגי. ובכן כמעט מיתולוגי למעט בעיה אחת קטנה שולית - "הוא פשוט מושלם, מפנק אותי כל הזמן, אנחנו צוחקים המון והוא ממש חבר טוב וגבר מקסים." היא אומרת". באמת אין כאלה". אממה, יש צרות בגן עדן - הבחור לא יודע לזיין. "היתה לו חברה 7 שנים והוא לא יודע לרדת ובסקס עצמו הוא מונוטוני. זה החיסרון היחידי שלו, מעבר לה הוא מושלם". מזועזעת היא סיפרה לי איך ניסתה ללמד אותו לרדת לה ללא הועיל. איך ניסתה עמידת ראש במיטה, דוגי, ושאר תנוחות מוכרות והוא חטף מזה כאב ראש וסחרחורת.

כתוצאה מהיעדר הכימיה במיטה, נפרדה ממנו יוליה וחיפשה פרטנרים אחרים. לא בהכרח בסדר הזה. ועכשיו היא רוצה לחזור אליו אבל חוששת שתבגוד בו. ייעצתי לה שלא תעיז לחזור אליו ותמצא אדם שיסב לה כל כך הרבה אושר עד שכל הגברים האחרים בעולם יהיו שקופים בעיניה. "אל תתפשרי על האושר שלך", אמרתי לה. "הוא לא מספק אותך, בטוח תמצאי גבר יותר טוב שיספק אותך וגם יהיה מקסים לפחות כמוהו". שתינו הסכמנו שחשיבות הסיפוק בין הסדינים בקשר חשוב לפחות 50% במכלול אם לא יותר. יש למישהו התנגדות לעצה? מה עדיף פלאש לפנים או הבזקים במיטה? עוד שיחת בנות קלאסית לרזומה. עוד טיול שופינג לרזומה. ועכשיו מקלחת וסרט. רצוי משהו פלצני על חובצי גבינות בגולה. או קומדיה רומנטית.

פינת הפאדיחה

אוי הברוך. היא כבר עשתה את זה פעם אחת. ניסיתי להתעלם, לא אמרתי מילה, קיוויתי שהעדויות לפשע המחריד יעלמו כלא היו. אבל הפעם לא שיחק המזל. היא עשתה זאת שוב - החתולה שלי השתינה בפעם השנייה על הספה החדשה, הנוחה, החמימה מאיקאה של השותפה. והפעם היא עשתה זאת לעיניה הנדהמות של השותפה בשידור חי. מי אמר מקלחת זהב ולא קיבל? אז עכשיו הוצאנו את הריפוד שכתוב עליו "אין לכבס". כתם צהוב גדול מעטר את הכרית הלבנה הגדולה. ואני צריכה למצוא את המימון לניקוי יבש. אולי גם פסיכולוג לחתולים בא בחשבון.

נגיד שהשותפה שלכם אמרה "לילה טוב" והלכה לישון. ונניח שאתם אוהבים לישון נטורל, כלומר ערומים או ללא תחתונים כי קיץ וחם וכי ככה הטבע רצה אותנו מלכתחילה. ונניח שיש לכם פיפי באמצע הלילה. ואתם יודעים שבשעה שלוש לפנות בוקר השותפה נוחרת עמוק לתוך הכרית. ונניח שקמתם עם העיתון של הבוקר שלא הספקתם לקרוא כדי להניחו על השולחן ליד הכניסה לתא בית השימוש. ובכלל שכחתם שאתם נטורל...ואז הפתעה. הדלת נפתחת ובאחת מזנקת השותפה ורואה לכם את התחת. למזלי העיתון הסתיר בזמן את השאר.

אז זה קרה. מה שנקרא 'בסטד'.

מסקנות:

אם שותים לא נוהגים.

אם כבר נוהגים שיהיה בלי בגדים.

לא לשכוח שאתם בלי תחתונים. תמיד תוודאו פעמיים לפני שאתם יוצאים מהחדר.

גיליתם שאין לכם תחתונים? נהדר. לא להתעצל, לקחת שורטס מהמדף וללבוש, גם אם זה לדקה.

שותפים זה עם הפכפך יום אחד ישנים יום אחד ערים.

לא לבטל את המנוי על העיתון של המדינה. למרות שהוא קקה.

אתמול בלילה קצת שיעמם לי. אז כתבתי סיפור כחול. סיפור סקסי ומגרה.

וחשבתי לפרסם אותו כאן, אבל לא עשיתי את זה. למה? כי בעיני אני לא עוד בלוגרית חרמנית שמנסה לחרמן את גברברי ונשות ישרא בפוסטים שהמילה "זין" ו"כוס" מככבים בהם. הרעיון היה בכלל להוכיח פואנטה - כל דבר שיכלול את המילים "רטובה", "חדר אליי מאחורה", "זין קשה" וכו' ישר ימכור ויביא רייטינג ואני לא זונת רייטינג (עדיין).

אם אחליט כן לפרסם את זה, זה יהיה מתוך השעשוע שבדבר, מתוך סאטירה נוקבת על החרמנות והערוץ 2 של החרמנות הרייטינגית באשר היא.

אני כבר רואה בעיני רוחי את התגובות "כתיבה חזקה, מגרה וסוחפת..." בלוגר אחר יאמר "יש לך כשרון כתיבה נדיר. את חייבת להמשיך לכתוב!!!" ואחד אחר יתבכיין "חזרתי מהעבודה ותראי מה עשית לי..". בקיצור, כולם יחגגו על המציאה, חלק יפתחו איזה סירטון פורנו ויעשו ביד ובקיצור....אתם יודעים לבד את ההמשך. מה שכן, זה היה תרגיל נחמד בכתיבה מודרכת. והסוף יצא אפילו די משעשע...

איפה. איפה הם הימים ההם שאישה היתה מורידה כפפה מעל מסך הקולנוע והקהל היה נאנח בתאווה...

כל כך חם שבא לי להיות בבריכה של קלוד מונה לצד שושנות מים, עצי אלמון, עצי ערבה, אירוסים וקני במבוק.

שו..שנה, שושנה, שושנה..ירח נישא אל ענן. שושנה, שושנה, שושנה

בים עוד יפליג קפיטן!