את סוף השבוע במקום לצאת לשתות ולבלות ביליתי עם "לולה" שבורת הלב. טלפון "זהו, זה נגמר" הספיק לי בשביל שאחרי ארוחת השבת אקפוץ לפלורנטין. קפצתי לפיצוצייה, קניתי שוקולדים, נחשים מגומי ושלל ממתקים מנחמים ועליתי אליה הביתה.
את פניי קיבל יצור מבכה עם סיגריה, טרנינג ועיגולים שחורים של איפור מסביב לעיניים.
מתחילת הקשר שלהם לא אהבתי אותו, אך ורק מהסיפורים שלה. אמנם לא נפגשנו אבל ממה ששמעתי הסתבר כי מדובר בעוד רווק תל אביב מתבגר שלא סגור על עצמו. נכנה אותו כאן "המאכזב הטיפוסי".
זו מנגינה מוכרת בתל אביב - בן 32, חי בדירה לבד ולא יודע מה לעשות עם חייו. פה סטוץ, שם מישהי, לאף אחת הוא לא נקשר. יש לו חברים נשואים אך גם חברים רווקים בני גילו שלא שמו לב אך עם הבציע גיל ה-30 הם כבר לא נראים אותו הדבר (זה רק נדמה להם שלא השתנו) - השיבה זורקת בשיער (אם הם לא מקריחים כבר), הפנים מקבלים קמט פה וקמט שם, כרס קטנטנה לפעמים צצה במקום שפעם היו ריבועים, צלוליטיס בתחת אבל הכי גרוע זה לא המראה החיצוני, זה מה שבפנים, בנפש - הם עייפים.
אז המאכזב שלנו, גם הוא עייף. דרך חברה שהכירה בינהם הוא דאג להעביר ל"לולה" חברתי את המסר כבר אחרי הפגישה הראשונה "אני לא רציני". אבל חוסר הרצינות שלו התגלגל לקשר רציני בן 3 חודשים, הקשר הארוך ביותר שהיה לו מזה כשנתיים. והיא, שלרוב מפחדת בעצמה ממחויבות, פתאום ראתה את עצמה מסוגלת להמשיך עם האיש הזה גם כחבר לחיים. "לולה" סונוורה מאהבה, זה לא קרה לה הרבה זמן. וכך הבליגה על שורת הרמזים המהבהבים שהיו מולה. כך למשל, הוא לא הסכים באופן חד פעמי בהחלט שישלחו לביתו דבר דואר שלה (יש לה בעיה אמיתית עם הכתובת של דירתה הנוכחית והדאר הולך שם לאיבוד בין הבניינים). הוא גם לא לקח אותה למסיבות ימי הולדת של חבריו. כשהלכה איתו להתייעץ לגבי דירה אליה היא עוברת בימים אלה והיא אמרה משפט בסגנון "עוד חודש וחצי נישן כאן", אז הוא ענה לה "חודש וחצי? אלוהים גדול עד אז". לפני כחודש, בליל הסילבסטר, הוא גם הביא אותה ביציאת היציאות "אם אני אצא לפאב ואהיה ממש שיכור, אני עוד עלול למצוא את עצמי עם מישהי". בן זונה. "הרגשתי כאילו תקעו לי סכין בגב", היא אמרה על זה.
ו"לולה" לא טיפשה. רחוק מכך. היא גם לא פראיירית. למעשה היא סוג של פאם פאטאל שגברים רבים מתחילים איתה ורוצים אותה. והגלגל הסתובב ובקשר הזה היא הרגישה זוועה.
אבל אני שמחה בשבילה שזה נגמר הסיוט הזה. אמרתי לה שבאתי אליה לחגוג את החופש שלה, הרי היא כל כך הרבה יותר שווה ממנו ועכשיו יהיו בפניה כל כך הרבה הזדמנויות לעתיד טוב ומהנה ולא קשר מענה.
ולמרות שהוא נפרד ממנה טכנית, והיא הפגועה, הרי שדוקא עליו אני מרחמת. הוא זה שבורח מאינטימיות. "עד שהוא מצא משהו טוב, השריטות שלו הרסו לו את זה", אומרת לי לולה.
ביום שנפרדו אמר לה - "את כל כך דומה לי וכיף לי איתך, שאנחנו חייבים להישאר בקשר" אמר והוסיף שגם לו יש רגשות אליה, אבל הוא פשוט לא מסוגל "קשה לי לראות את החזיות שלך בכל מקום". גם לו היו דמעות בזווית העין כשזה נגמר. והיא שהתאפקה להסתיר את הדמעות מולו, גיכחה לו בפנים עם המשפט הזה. למעשה, היא כבר הספיקה לצאת עם מישהו חדש יום לפני הפרידה (היא הבינה שזה הולך לקרות וגם סיפרה לו בדיעבד). ועם אותו אחד גם יום אחריה. היא לא מרגישה אליו כלום. אבל בניגוד ל"מאכזב הטיפוסי" היא בשלה לאהבה. ואהבה תגיע.
והמאכזב? עתידו הצפוי מובן מאליו. בוא נדבר עם הבחורה הבאה שהוא יזרוק עוד שנתיים.
עוד 14 יום לטיסה לאוסטרליה. היום הגיעה הויזה.
עוד שבועיים לחופש, לחופים, לבקיני, לגלישה, לשמש, ליין משקיות של 4 ליטר, לטיול ארוך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נורמה ולא ג'ין
