כשלאל נמאס אז הוא פשוט מחייך - וחותךבעטיפה חדשה ,
אולי עמידה יותר..או שאולי חלשה יותר. |
| 12/2009
ההיזדמנות שהפספסה..
הגעתי לשם
להיזדמנות האחרונה שלי
לעשות את השינוי הגדול והמתבקש לשנה האחרונה
המקום שבו הייתה לי האפשרות
להראות מי אני
ולהשיג את המטרה
שכל כך חיכיתי לה
אני יודע שאני מופנם וסגור
ולא חברותי במיוחד
לאנשים שאני לא מכיר
אבל ככה אני בההתחלה..
באמת שרק בהתחלה.
מספיק להכיר יום אחד ולראות מי אני באמת.
בלי מסכות , הצגות והתיימרות כלשהי
אבל אני צריך את היום הראושני הזה
שבו אני מסתכל ובוחן את הסביבה והעומדים לפניי
ולפי זה אני מחליט בלי לשים לב איך להתנהג עם אותו בנאדם
אבל פה
לא הייתה לי ההיזדמנות הזאת
לא הכרתי את הנוכחים
אז ישר תיסמונת ה 'דג' , 'דנידין'
נכנסה לפעולה..
ולא נתתי להם להכיר אותי , להתקרב אליי
והכי חשוב - להראות מי אני ולהוכיח את עצמי
למרות שידעתי את חשיבות המאורע
למרות שקיויתי כל כך שאפתיע את עצמי
ואולי אאמץ לי את יכולת החצנת האישיות הראשונית
שאני די לוקה בה בחסר
ויכולת הצביעות והמשחק
שגם היא די לוקה אצלי בחסר
אבל לא.
שומדבר לא השתנה אצלי למרות הרצון והמוטיבציה
שהייתה באמת גדולה.
הבנתי שגם הפעם פיספסתי
ושוב ,
נכשלתי
מראש
.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
