ThE oThErSiDe Of My LiFe

איך זה שאחד אחרי השני הם מאכזבים.. כל אותם אנשים שסמכתי עליהם..

שידעתי שהם יהיו שם בשבילי. לפחות ככה חשבתי.

אתמול הרגשתי את זה שוב. את הזלזול הזה.. את חוסר האכפתיות.

דברים משתנים. אנשים משתנים. אולי זה לטובה.

כנראה שאם עובר מספיק זמן אז לא מעריכים יותר?.. למה לי זה לא קורה? למה לי לא נמאס מהם?

הבלגתי.

הבלגתי הרבה.

כשסבא נפטר כל כך הייתי צריכה אותו. נראה לי שאפילו אמרתי לו ואם לא.. הוא ידע!.. 

הוא לא בא.. לא פעם אחת!

הוא אמר משהו על איזה מישהו שהוא לא מכיר מהמחלקה שלו שרוצה לראות את חברה שלו.. זה היה פשוט מעליב..

שיחות מוזרות, חוסר סבלנות.. אני פשוט לא מוכנה להתפשר יותר..

אף אחד לא שווה את הדמעות שלי.. פשוט לא חשבתי שהוא זה שיגרום להן..

מה שמצחיק זה שאני אפילו לא כועסת :)

אבל למדתי..

אני כבר לא זקוקה לאף אחד..

עם איתי היה לי קשה. משהו כמו חצי שנה של כאב לב.

עכשו הבנתי- לכל דבר יש סיבה. דברים תמיד מסתדרים בסוף יותר טוב ממה שמתכננים.

אני יודעת שזה לא יעבור סתם. יהיו רגעים קשים. אני ארצה להתקשר אליו. אבל זה לא יהיה נכון. כבר הרבה זמן שאני רואה שהכימיה בינינו הסתיימה. אני לא באמת יכולה לדבר איתו. לא באמת מעניין אותו מה עובר עליי ולפעמים גם אותי לא ממש מעניין מה עובר עליו.

זה פשוט עצוב שזה ככה.. החיים.. 

בפעם הקודמת מה שעשיתי היה דיאטה. הרבה ריצות. זה עזר לי לשכוח. מנע ממני להתקשר. זה מה שאני אעשה עכשו. אני אשחרר אותו. נמאס לי להילחם על מי שאני אוהבת.. זה לא אמור להיות ככה.. ואם כן אז זה לא ממש מעניין אותי.

אז.. דיאטה..

מחר ריצה.. לפחות 5 קילומטר.. 

לפגוש אנשים חדשים.. אולי אפילו לדבר עם עדן.. לספר לו מה אני מרגישה.

אולי אפילו ללכת קצת לאלעד.. הוא ביקש שאני והוא נלך לפאב .. 

לנסות להתחבר שוב לשיראל..

להתקשר לנטע- סיננתי אותה כל החופש..

להפסיק להתייחס לאנשים חדשים כמו משהו לא חשוב.. כנראה שזה מאוד חשוב.. אנשים חדשים.. גם אם קשה לי בהתחלה להתחבר.. אני חייבת להפסיק עם זה! להיות סגורה על קבוצה מסויימת של אנשים!

לסגור את הפייסבוק (DONE).

להתחיל לסגור יותר בטכניון.. רחוק מהבית.. 

אחרי הכל מה כבר יש לי בבית?.. 

זה עצוב שחזרתי בשביל לראות את אותם החברים הישנים.. אני נקשרת מהר מדי.. 

בא לי שהכל יסתדר..

יוני..

עדן יתאהב בי.

כבר לא יכאב לי על סבא.

חלי תחלים.

שלומי יתבגר.

אמא... 

אוזלות לי הסיבות להישאר.. לא לברוח..