יש רגעים שהייתי רוצה להיות אדישה ואפתית לכול הקשר לרגשות. לפעמים נדמה כי זה הפתרון היחיד כדי לא להרגיש עצב(שבקלות בא) כעס,תקווה,שמחה ואושר(שהולך בקלות) או אפילו כדי לא להרגיש כלל.
פשוט לשמוע או לראות את האהוב פוגע בך ולא להניד עפעף, כאילו עבר כמו משב רוח קריר לידך ולא כמו טורנדו דרכך.
כן.. אפשר להגיד כי אם לא חווית אושר לא תדע מהו עצב ואם לא חווית אהבה לא תרגיש בחסרונה , היה הרבה יותר קל אם אלוהים היה בורא אותנו עם כפתור OFF ו-ON לרגשות..לפחות הייתה לנו זכות בחירה אם להיות אדם נורמלי או אכול תסביכים.
אבל מי אני שאתלונן על אלוהים? הרי באיזשהו מקום בלי רגשות לא היו דרמות,סרטים,תסביכים והחיים היו דיי משעממים, כי מי צריך שקט רוגע ואושר תמידי,נכון?
מה שמצחיק הוא שמטבעי אני בנאדם אופטימי, אם משהו נגמר אני אדע שיבוא חדש, אני אוהבת לעבור ממסגרת למסגרת, אבל תמיד להיות בתוך אחת,
הפחד לא להיות בתוך אחת מערער.
אוקי אז לפעמים הציניות שלי קצת עולה על האופטימיות. אבל כשחברה חולה בסרטן,החברות לא טורחות להחזיר טלפונים או להתעניין בך והחבר זורק אותך, אז כן, היה נחמד אם אפשר היה ללחוץ על כפתור הרגשות ולהעביר אותו לOFF .ודאמט להיות אפתית אדישה ושאננה כשפתאום אתן צריכות חולצה או לבכות על הכתף שלי או כול דבר אחר ממני.
אבל אני לא מצליחה, אני ריקה מבפנים ואין לי כלום לתת אבל אני תמיד אהייה שם בשבילך, יש אנשים שיקראו לזה נאמנות, לויאליות, או סתם שטיח אנושי.
יש משפט שאומר "תעבוד כאילו אתה לא צריך כסף, תאהב כאילו אף פעם לא ניפגעת ותרקוד כאילו אף אחד לא רואה"
אז כמה דברים על המשפט הזה..
אם אתה עומד למות, המשפט הזה בידיוק בשבילך ותפור עליך.לך על זה עד הסוף.
אם אתה לא עומד למות.. זה משפט אידיוטי לחלוטין!!!! אם אתה לא צריך כסף אז למה אתה עובד???? צא ועשה חיים!!
ובכול הקשר לאהבה זה מסובך,עדיף לחכות לה כי המירדף אחריה הרבה יותר מתיש וכואב!
וכשאתה רוקד אף אחד במילא לא רואה,חשוך,המוזיקה רועשת עד כדי שאתה לא שומע עצמך
וכולם במילא שיכורים.
אם רק היה לי כפתור OFF ו-ON.. הוא תמיד היה על OFF.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
