כשהגוף עייף והמוח ער,
כולם ישנים המטבח המחשב והמיטה פרוסים להחלטתי
וכשחוזרים ממקום טוב אז מרגישים טוב
נכנסים למחשב,
נכנסים למחשבות,
הדברים במחשב נהיים יסודיים יותר , כי ביום אין זמן סתם לשוטט פה וזה מרגיש משעמם
אבל עכשיו זה לא משעמם,
סתם להסתכל שוב על הבלוג או לכתוב כמה מילים
או לעבור על שירים
כי עכשיו הכל עמוק יותר,
אופטימי יותר.
כי עוד כמה שעות יום חדש

בקרוב יישוב אליי... מתגעגעת
קשה לי לקבל את העובדה שיש אנשים שהם כאלה . אין לי הגדרה לזה אפילו.... זה פשוט לא אנושי להיות כזה אתה.
או שזה כן ואני פשוט יתעורר יום אחד
חבל לי ... אבל אם לא היה חבל אז לא הייתה יציאה . אז זאת היציאה . היא חייבת להיות מרה כדי לצאת ממנה