את השבועיים האחרונים ביליתי בדרום הר חברון. מילואים בתעסוקה מבצעית בעותניאל. בצה"ל ישנם גדודי חי"ר במילואים שאין להם חטיבה אורגנית והם כפופים לחטמר"ים גם מבחינת בניין הכוח. כל מי שמבין את מבנה צה"ל רואה את הבעיה בכך. ואכן מתברר שלגדוד אין רכב או נשק מסייע אורגני.
ביקשו ממני להתנדב בשנה שלאחר השחרור ממילואים, שבה אני פטור ממילואים לשירות. הסכמתי מתוך הבנה של הצורך הגדול שקיים בצבא. לצערי נראה שאני היחיד שהבין אותו. מג"ד המילואים השתחרר בתור סגן משירות סדיר והתקדם במילואים עד לדרגת סא"ל, הוא איבד כל קשר לידע הצבאי המתגבש בצבא הסדיר כבר מזמן. נראה שכל התובנות הקיימות בצבא על ניהול זמן במפג"ד והפעלת מטה לא חילחלו לכוחות המילואים ומאידך פגמים רבים שנחשפו במלחמת לבנון השנייה, כמו הכנת פקודות בפאוור-פוינט וחוסר חשיבה והשקעה בבנית תוכניות אופרטיביות, חדרו עם המשתחררים הטריים גם לצבא המילואים.
נדרשנו לכתוב פקודה לסוג מסויים של הפעלה אופרטיבית, בפקודה לא פורטו היעד המערכתי וההישגים הנדרשים בצורה ברורה. השאלה שעלתה בחריפות במלחמה בלבנון האם ההישג הנדרש הוא כיבוש שטח או פגיעה בחמושים לא נדונה ברצינות, כמו גם שאלת כשירויות הגדוד או שילוב כוח שריון בהפעלת חיל רגלים.
למרות שברמה האישית נהניתי ואין לי ספק שכשאקרא בעתיד אתייצב, נתגלתה לי תמונה מדאיגה שנראה שועדות החקירה הצבאיות לא השפיעו על גדודי המילואים של אוגדת איו"ש אני מקווה שבגדודי פיקוד הצפון המצב טוב יותר.
דבר מרגיז אחד בעקבות המילואים. לאחר מאבק המילואימניקים הודיעו מוסדות ההשכלה הגבוהה על הקלות לסטודנטים המשרתים במילואים ביניהם דחיית מועדי בחינות והגשת עבודות. בקורס משטר מדינת ישראל באוניברסיטה העברית שמעביר פרופסור יצחק גלנור סירבו לאפשר לי דחייה בהגשת העבודה בטענה שיש אפשרות בחירה בין העבודות, אין לי כוח לריב אותו והצלחתי בסוף להגיש את התרגיל אבל זה מעצבן ביותר, במיוחד לאור טענת האוניברסיטאות כי הן מתחשבות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
