המבקר

אין ספק כי רו"ח ד"ר ירון זליכה הוא אדם מוכשר. הוא סיים בהצטיינות תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות ולאחר מכן המשיך במסלול ישיר לדוקטורט. יש לו ניסיון תעסוקתי רב ורלוונטי כמרצה במספר מכללות, כסמנכ"ל כספים בחברת דרך-ארץ, בתבל טלקום, עראש האגף לתכנון עסקי בפרטנר אורנג'. תפקידו הנוכחי במסגרתו זכה לפרסום רב הוא החשב הכללי באוצר. במסגרת תפקידו זה הוא מירר את חייהם  של אהוד אולמרט, אברהם הירשזון ואריאל שרון. הוא הגיש תלונה למבקר המדינה על מעורבותו לכאורה של אולמרט בניסיון להטיית המכרז למכירת בנק לאומי בעקבותיה ספג נסיונות הדחה ואיומים ואף הוצמדה לו אבטחה. עתה שר האוצר החדש, בר-און, החליט שלא להאריך את כהונתו. האם זו התנכלות בלתי מוצדקת לאביר טוהר המידות, חושף השחיתויות או החלטה מקצועית לגטימית שנובעת מהקושי לפעול לצדו של צדקן ומיחסי האנוש הלא משופרים שיש המאשימים אותו בהם?

כזכור כבר חודשים מעטים לאחר מינויו של זליכה לתפקיד בידי שר האוצר דאז, ביבי נתניהו, החלו להשמע קריאות להדחתו. אז, הרבה לפני שהחל להתעמת עם הפוליטיקאים, הקוראים לכך היו עמיתים ממשרד האוצר, וממלאי תפקידים במשרדי הממשלה השונים ויזמים פרטיים מהמובילים בישראל ביניהם אביגדור יצחקי, אורי יוגב, אלי לנדאו, יוסי בכר, יוסף פריצקי ועוד. ביקורת רבה נשמעה מקרב אנשי האוצר על יחסי העבודה עם זליכה הוא הוגדר כבלתי נסבל.

בראיון שנתן זליכה לפני כחצי שנה סיפר על חששו הכבד מפני חזרה למגזר הציבורי, ערב מינויו לתפקיד ועל הלחצים הכבדים שנאלץ ביבי להפעיל על-מנת להחזירו. בראיון זה הוא אף הצהיר שיסיים את תפקידו בתום קדנציה אחת, כלומר באותו מועד בו מעוניין השר בר-און שיעשה זאת, אוקטובר 2007. מה השתנה מאז? יחסי העבודה בינו ובין הממונים עליו רק הדרדרו. נחת הוא כנראה אינו רווה מתפקידו אלא אם כן צודקים הטוענים כי הוא מחפש ריב ומדון ונהנה מהעימותים הפומביים שנקשרו בשמו, אז מדוע שינה זליכה את דעתו והחליט להיאחז בקרנות המזבח עת שהבהירו לו כי אינו רצוי עוד בתפקידו? מדוע מצא לנכון לרוץ למבקר המדינה בבקשת הגנה ואף להודיע כי הוא שוקל פנייה לבג"ץ?

טענתו כי אין בסמכותו של שר האוצר לסיים את תפקידו וכי כשם שמונה לתפקידו בהחלטת ממשלה זה הוא הפורום שמוסמך גם לסיים אותו מגוחכת. זוהי טענה שאיש לא יאמין שנאמרת בתום לב. ממשלת ישראל אישרה את החוזה עם זליכה לפיו מונה לקדנציה אחת, היא אישרה את כל חוזה ההעסקה שלו כולל תאריך סיומו, הטענה כאילו נדרשת החלטת ממשלה מיוחדת בכדי לאשר את פקיעת תוקף החוזה על-פי התנאים המופיעים בו לא סבירה ולא נשמעה מפי חשבים כלליים או ממלאי תפקידים אחרים בשירות הציבורי בעבר. העובדה היא כי פרקליט המדינה, ערן שנדר, החליט שלא להתערב בנושא. אז מה הפיתרון שמצא זליכה? הלך הזרזיר אצל העורב הוא פנה למבקר המדינה לינדנשטראוס, לוחם צדק ידוע כשלעצמו בבקשה שיפעיל את סמכותו כנציב תלונות הציבור למנוע פגיעה בעובד על רקע חשיפת פרשת שחיתות כדי לאלץ את שר האוצר להאריך את חוזהו של זליכה. על פי הגיון זה עד מתי יוארך החוזה מכוח חשיפת השחיתות? למשך ארבע שנים נוספות, שמונה, לכל חייו של זליכה או אולי גם יעבור בירושה לילדיו, על מנת שיראו וידעו כל פקידי ישראל כי חושף שחיתויות זוכה להגנה וסולל את דרכו ודרך צאצאיו לחסינות וחיי אושר מתמידים?

האם הקביעה של"כל שר ומנהל יש סמכות לנהל את משרדו" אותה השמיע לאחרונה נגיד בנק ישראל, שככל הידוע אינו מעורב בפוליטיקה או בשחיתויות כלשהן, כבר אינה קבילה במדינת ישראל?