המבקר

לאחרונה נפתח ירח דבש בין שני מנהיגים שסכנת הדחה מרחפת מעל ראשיהם. אהוד אולמרט ואבו-מאזן יכולים ללמד אפילו את מוסא צדר כיצד להקים ברית מדוכאים. במסגרת בולמוס המחוות וההטבות שמבצע אולמרט עלה לכותרות שוב עניין המחסומים. בקרב צרכני התקשורת הישראליים והבין-לאומיים נוצרת תחושה כי ישנם מאות מחסומים מיותרים שכל מטרתם התעללות בחיי הפלסטינים. נשכחו כל אותם פיגועי ירי מרכב חולף ומצד הדרך, המטענים והחדירות לישובים עת לא הונהגה באיו"ש הפרדה בתנועה הישראלית והפלסטינית. מרביתם של  המחסומים המדווחים ועל כך מסכים גם ארגון בצלם הנם חסימות תשתיות שמטרתם בידוד הכפרים הערביים מהצירים הפתוחים לתנועת יהודים וניקוז תנועות הרכבים הפלסטיניים לצירים מבוקרים. מבין המחסומים המאוישים שמדווחים יותר משליש הם פתחי המעבר לאורך גדר ההפרדה. אני לא רוצה לדמיין איזו צעקה תקום לו יודיע צה"ל על הסרת שליש מהמחסומים- ביטול כל המחסומים בגדר וסגירה הרמטית של הפלסטינים באיו"ש בלי אישורי מרקם חיים, בלי אישורי מעבר לצורך עיבוד אדמות חקלאיות או מסחר, בלי אישורי מעבר לטיפולים רפואיים לחו"ל או לצורך יציאה מהארץ. את הביקורת הסלקטיבית הזו ניתן לייצר רק במחסומים והלא אותם שמנו לנו כמטרה להוריד ולהפחית.

כתבה שפורסמה אתמול בהארץ מסבירה כיצד ניתן לצמצם את המחסומים. לטענת הכותב יש מחסומים רבים שאינם נצרכים  מחסומים קרובים זה לזה שלדבריו ממוקמים רק בגלל חלוקת גזרות בין חטמר"ים. לפני כשנתיים וחצי נהרג חבר שלי באירוע ירי בצומת תפוח עשרות מטרים בודדים ממחסום קבע של צה"ל ייתכן שלו היה מוקם עוד מחסום במרחק קצר אבל בשטח שלא נצפה מהמחסום הקיים היה נמנע פיגוע זה. כל המצדדים ברעיון פירוק המחסומים מסיגים אותנו למציאות של תחילת אירועי האלימות הנוכחיים ג'ונגל של נהיגה פראית מחשש לירי על הצירים. נוכחות צה"ל שמתבטאת בעיקרה במחסומים השיבה את הסדר לאיו"ש וזאת מבלי להזכיר את התועלת המבצעית הרבה שהניבה.

במקום לדון בהסרת מחסומים שרובם המוחלט ממוקם בשטחי C, שליטה ישראלית מוחלטת על-פי ההסכמים יש לעודד את כוחות הבטחון הפלסטיניים בגדה לשוב לפעילות. בשבוע שעבר בג'נין הם הוכיחו שביכולתם וברצונם לעשות זאת. אין משמעות הצעתי החזרת המצב לערב מבצע "חומת מגן"- שליטה בטחונית פלסטינית מלאה בשטחי A שמתבטאת אף בהתארגנות למניעת כניסת כוחות צה"ל לשטח. המדובר על אחריות פלילית ואזרחית. אין סיבה שחיילי צה"ל יידרשו להתערב בריב חמולות. יש גם לעודד שיתוף פעולה בטחוני כמו שלאחרונה נוצר בחלק מהגזרות. מתעוררת השאלה מדוע דורש אבו מאזן מישראל לפרק את המחסומים ולהקטין את הפעילות היזומה אולם נמנע מלדרוש קבלת אחריות בטחונית על השטח?

לבסוף יש לזכור כי לא כל גזרות איו"ש עשויות מקשה אחת והמציאות לא דומה בבנימין ובמנשה, האוייב, השטח, האוכלוסייה, האתגרים, המשטרה הפלסטינית והמתנחלים שונים מגזרה לגזרה. בכל אופן לא נראה כי הסרת מחסומים היא הפעילות המשמעותית והנדרשת ביותר כרגע גם במסגרת משא ומתן שכזה.