היו תקופות שזה בא לי ממש בקלות.
הייתי אפילו ממש טובה בזה, החרוז, המשפט.
הייתי תופרת הכל ביחד וחוזרת לקרוא מדי פעם בתקווה שאולי יום אחד אאגד את כל הקטעים ואוציא ספר קטן וצנוע.
והיום ? היום אני עסוקה יותר ביום יום מאשר בכתיבה.
התגעגעתי לכתוב.
יש משהו מספק ומרגש בפריקה ושזירת חרוזים, משהו טוב.
אז הכרתי בחור.
בחור מראה. חושב כמוני, פועל כמוני, חופר פסיכולוגית כמוני והיי ! אפילו יש לו פנקס קטן עם קטעים שמורים, בדיוק כמוני.
שזה מגניב ומרענן ועוד דרך שלי לבחון מהצד איך אני נראית. מתנהגת. נשמעת. פועלת.
המזג אוויר מתחלף לטובה והשמש קצת יוצאת.
הלונג והבגד ים כבר ארוזים והחוף הוא מחכה לי.
עוד קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
