עניין של זמן
השקפת החיים של בחורה בתחילת דרכה בחיים האמיתיים שעדיין מתעקשת שיש לה עתיד בתחום האומנות והעיצוב. |
| 7/2010
הצלחה
יש איזה קטע שמאיזשהו גיל שלא שמתי לב מה הוא היה, אנשים רנדומלים היו אומרים לי שאני בחורה שאצליח בחיים. כמה מקרים שאני זוכרת היה כשעבדתי בארומה וטאטאתי אזור שישבו שם חבורת גברים בגיל העמידה. אחד מהם שאל אותי כל מיני שאלות כמו מה אני מתכננת ללמוד וכאלה. בסוף השיחה שלנו שהייתה ל7 דקות במקסימום הוא אמר לי שאני נראת לו כמו אחת שתגיע רחוק.
עוד סיפור היה בסלקום, עניתי ללקוח עצבני במיוחד הוא עבר כבר הרבה נציגים עד שהוא הגיע אלי אבל בגלל שידעתי אנגלית ודיברתי בביטחון הוא אמר לי שאני הכי חכמה שם ואני חייבת לעוף מסלקום וללכת ללמוד ושאני אגיע רחוק.הוא חזר ואמר שהוא שומע על הקול שלי שאני בחורה חכמה ואני לא צריכה להיות שם.
בינינו..לא היה לי מושג איך לפתור לו את הבעיה שבגללה הוא התקשר, למזלי לא היה לו איכפת...הוא מהלקוחות שהתקשר כדאי להתעצבן ובסוף יצא שהוא אמר לי את כל הדברים האלה ואיחל לי בהצלחה.
באיזשהו מקום אני יודעת שאני אצליח. אני יודעת שיש לי ראש הגיוני מתחת לחוסר השפיות שלי, אבל גם תמיד בחלק השני של המחשבה שלי אני יודעת שיש סיכוי שלא, ואני מפחדת שאני אכשל ולא אצליח בחיים.
אני רגע אעצור כאן ואתן לכם עידכון קטן, עברתי לגור עם החבר החדש שלי, בחור מדהים, אני באמת מאושרת איתו. באיזשהו מקום אני חושבת על הבנים שיצאתי איתם ואני רוצה לעבור אחד אחד ולהודות להם שהם פגעו בי/ נפרדו ממני / או סתם היו אידיוטים שאני זרקתי אותם כי בזכותם לא נתקעתי עם אף אחד מהם ופגשתי את הבחור שלי שבאמת מתאים לי.
עכשיו אנחנו גרים ביחד כבר חודשיים מחר יש לנו 4 חודשים ביחד- קצת מהר אבל מרגיש נכון כל הדרך.
אז היום הוא נסע למרכז שם המשפחה שלו גרה כי לאחותו יש יום הולדת, אז נשארתי לבד בדירה. ואני לא יודעת עם זה אפקט הפרפר שראיתי או קילו הפופוקורן שחיסלתי אבל פתאום עלתה בי מחשבה, שסגרתי את התריסים והדלקתי את הבויילר שכשחושבים על זה באמת הצלחתי. או לפחות אני מצליחה.
יצאתי מהבית של ההורים בגיל 22, כרגע אני בת 23 ועדיין עומדת. אני גרה בדירה קטנה אבל חמודה פלוס פלוס דירה אמיתית כמו שאני מכנה אחרי שגרתי כמעט שנה בדירה שאהבתי ממש כי היא הייתה הראשונה שלי והשקעתי בה את הנשמה אבל היא לא הייתה באמת בית...כשאני יושבת ואין לי תריסים בחלונות והדלת של המפרסת לא נסגרת עד הסוף ואני עדיין לא שוכחת את ההצפות בחורף- אני מוצאת את עצמי עכשיו יושבת בדירה אמיתית.
אני אולי כנראה מתחילה ללמוד את המקצוע שכל כך רציתי ויש לי עבודה שאני לא אוהבת אבל היא עוזרת לי להחזיק את עצמי ולפנק את עצמי כשצריך.
יש דברים שקשים לי, אני מאמינה שתמיד יהיו גם בגלל הפסימיות שלי שלא מסרבת לעזוב אותי . אבל ברגעי האושר האלה שאני מסכלת על הדירה שלי ויודעת שהבחור שלי מחר חוזר אלי והעתיד עדיין לפני ואני בדרך הנכונה אני חושבת לעצמי שהצלחתי.
מיכל הלא ממש קולית
| |
| כינוי:
מיכל הלא ממש קולית בת: 37 תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
