My Hidden Wings

הרגשתי קצת עצובה, למראה מנורת השולחן הארוכה של אבא מוטלת בפח האשפה.

היא הייתה על השולחן של אבא מאז שאני זוכרת את עצמי, ובכל זאת היא התקלקלה.

היא הוחלפה במנורה צעירה יותר, חדשה יותר, עם נורת פלורסנט מוארכת שמאירה באור לבן ולא צהוב.

אבל הרגשתי עצוב בשביל המנורה הישנה של אבא.

היא פשוט שכבה בתוך הפח שלנו, כאילו היא מקבלת את גורלה בהכנעה.

לא הייתה לה אפשרות להתקומם? להילחם על מקומה?

אולי היא הייתה זקנה מכדי להאיר לאבא את המסמכים כבר, אולי היא הייתה עייפה וכל מה שרצתה זה לנוח בשקט.

מסכנה, היא ראתה הכל. את כל מה שקורה בסלון שלנו. לא כאב לה אף פעם?

אולי היא רצתה לעזוב את אבא והתקלקלה בכוונה לשם כך.

המנורה הזקנה שלו, אהבתי אותה כל כך..

אם היה לה פה, אני חושבת שהיא הייתה בוכה.