אנשים שמחים מעציבים אותי.
מקום הומה אנשים שמחים גורם לי לחוש בדידות.
גיליתי את זה בלילה ההוא. יותר נכון ביססתי את השערתי שוב, בלילה ההוא. תמיד ידעתי את זה.
ובכל זאת, תמיד רציתי לצאת איתם.
ראיתי תמונות שלהם מפורים שעבר, חשבתי שאם אני אהיה שם, אולי גם אני אהיה שמחה כמוהם.
טעיתי. מקום הומה אדם, גורם לי לחוש בדידות.
מדי פעם, אני מנסה להיות שמחה איתם. זה אף פעם לא הצליח. אני תמיד שוקעת במחשבות ונעלמת ברקע.
מנקודת הצופה שלי, הם ניראים לי שטחיים, רודפי אלכוהול, זיינים.
ואני לא מבינה למה היא חוגגת בכלל, האם היא חוגגת כי המוות שלה קרוב בשנה?
האם היא חוגגת את מירוץ האלכוהול שהיא נמצאת בו? מה היא עשתה בשנה שחלפה שמצדיק שמחה רבה כזו?
כל אלו באמת שמעבר להבנתי.
***
המילים שלך היו אמורות לרגש אותי.
אבל הם לא כל כך ריגשו. למרות שהם הזיזו שם משהו, עמוק בפנים.
לפני שיצאתי איתכם, ניסיתי להסביר לחברה את טיב היחסים ביני לבינך.
"הרבה יותר מחברות, אבל רחוק מלהיות זוג" אמרתי לה.
אבל כשהסתכלתי לך בעיניים,לא הרגשתי שאנחנו יותר מחברות.
ועדיין, את הכי חשובה לי מכולם. בהרגשה הזאת אף פעם לא פיקפקתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
