לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

My Hidden Wings



כינוי:  ai

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2008

שאריות.


מצאתי שאריות. שאריות בתוכי. שאריות של אישיות קודמת. שנגלים בפניך.

לא חשבתי שהיא עדיין שם, האישיות הקודמת. אבל מסתבר שכן.

 

"אני תוצר של החברה" ככה תמיד אמרתי לעצמי.

"אתם יצרתם אותי" ככה נהגתי לחשוב. זאת אשמתכם. לא אשמתי.

אני עדיין חושבת כך. אני, תוצר של החברה. החברה יצרה את מי שאני היום.

נכון שזה פטתי? להפנות אצבע מאשימה? אבל ככה תמיד הרגשתי.

 

הכאב מתחיל לחלחל בתוכי, מתחיל לזרום בעורקיי.

רחמים מתחילים להישטף בדם.

עד שהכאב, התסכול והשנאה העצמית על מי שאני ועל הקללה שבאה עליי, הופכים לכעס, זעם, ויוצאים ממני.

אני תוצר של החברה.

כי כשדורכים עליי, ורומסים אותי, משהו בי משתנה.

ולא לטובה.

האישיות משתנה. כך אני חושבת.

 

אבל, כנראה שזה עוד שם. השאריות לא משקרות. משהו בי עוד בפנים.

התמימות והרוך, החיוך המתוק והעיניים הגדולות הכחולות של הילדה הקטנה שהייתי.

אני מניחה שהיא עוד שם.

היא הסתגרה בתוכי עוד לפני שה התחיל, בלמה את עצמה בתוך מחסום כדי לא להתבגר ולראות את הזוועות.

זה מה שזה אומר בשבילה, להתבגר פירושו לעבור את הזוועות.

 

ואתה, אתה מוצא אותה, עוקף את הזוועות ומושיט לה יד.

מחבק אותה ברוך ועוטף אותה באהבה. והיא מושיטה יד בחזרה.

האש שהיא הייתה מוקפת בה, כבר לא כל כך מפחידה אותה.

היא יצאה מעל לפני השטח, ונגלתה לעולם.

אתה ראוי לה. אתה המושיע שלה.

הילדה הקטנה כבר לא לבד, היא איתך.

 

 

השאריות בתוכי, לא משקרות.

 

 

נכתב על ידי ai , 25/2/2008 09:19  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הוא אמר


"ככה אני אוהב אותך, צוחקת" הוא אמר.

כזה מתוק. רק חבל שהוא לא יודע שזאת לא אני.

שכשאני מולו, אני בכלל לא צוחקת.

כבר אמרתי את זה באחד הפוסטים הקודמים שלי- שלושה ימים, והכל נמחק.

נכתב על ידי ai , 23/2/2008 09:33  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כל הבורים למיניהם צריכים פשוט לשתוק.


אם אתם לא עוברים את זה בכל יום ואם לכם אין שריטה אובססיבית במוח מאז שאתם זוכרים את עצמכם, אז אין לכם זכות לדבר.

אני מבינה את האנות לא ממקום של אנורקסיה אלא ממקום של אובססיה, פנאטיות וצורך לפורקן.

אם אתם חושבים שאתם צריכים לכתוב בישרא, תגדילו את הצורך  הזה פי אלף ותקבלו את מה שהן מרגישות.

 

אנות, אני איתכן. תהיו מאושרות ובריאות.

נכתב על ידי ai , 18/2/2008 00:46  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סידור רגשות ומכתב לבוס האהוב שלי.


איבדתי את הפלאפון, ואני קצת עצובה. לא בגלל שעיצבנתי את אמא, ולא בגלל שאהבתי אותו כל כך.

אלא בגלל שהיה לך בדיוק את אותו הפלאפון. אני מרגישה כאילו אכזבתי אותך, או יותר נכון, איבדתי סוג של משהו משותף איתך.

 

מחר אני עובדת איתך, וכולי מתרגשת.

אני באמת באמת אוהבת אותך.

אבל לא בתור אח, או ידיד נפש, ויודעים מה.. גם לא בתור מאהב.

אני אוהבת אותך בתור אבא. פתאום הכל הסתדר לי בראש.

אתה הבן אדם הכי מתוק שפגשתי אי פעם בחיים שלי, הכי אכפתי, מתחשב ואנושי.

אולי אתה הגבר היחיד שאני לא מפחדת ממנו.

אתה האבא שהייתי רוצה שיהיה לי.

החסך הזה של אבא נורמלי כל השנים האלו, וההיכרות איתך,יצרו לי צורך באבא. צורך בך.

אני מקנאה כשאתה נהיה נחמד לעובדות אחרות, כמו שמקנאים כשאבא מתייחס יפה לילדים של השכן.

אני אוהבת להיות בסביבתך כי אתה משרה עליי חמימות ומחייך חיוך אוהב.

אין לך ילדים. ואם היית מבקש באמת שהייתי עושה לך כמה רק כדי שתהיה אבא אמיתי למישהו, ושהמישהו הזה ידע כמה מקסים אתה.

 

אני באמת לא יודעת למה הדמעות שלי עכשיו יורדות באיטיות.

אולי זה בגלל שאני חושבת על זה שאתה בודד קצת בלי ילדים, או בגלל שהייתי רוצה שתראה אותי כיותר מעובדת.

כל מה שהייתי רוצה זה להתקרב אליך.

 

 

 

 

נכתב על ידי ai , 16/2/2008 00:08  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הזמן לא עוצר מלכת.


עצרנו את הזמן לשלושה ימים.

אבל עכשיו הוא ממשיך והימים קצובים.

אני באמת אתגעגע.

נהניתי עם כולם מכל רגע.

נכתב על ידי ai , 14/2/2008 21:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לai אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ai ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)