כל פעולה שלי נובעת מתוך הרצון לגדול ולשפר את עצמי.
בעיניי מי?
מי בוחן אותי?
אני כבר לא בטוח לפי מה אני מודד את עצמי. שזה חבל.
כי פעם היה לי מושג די טוב לגבי זה.
אבל אני מתחיל להרגיש את זה לגמרי.
את הפוטנציאל הגדול שיש בי.
באמת.
הקרע הפנימי הזה שניטשה מדבר עליו,
הבחירות שאמורות כביכול לשחרר אותנו ממנו,
אני מרגיש שאני בדרך הנכונה לשם.
ושם ממצים את הפוטנציאל כל רגע.
נזכרתי פתאום.
נזכרתי שאני יודע לחשוב.
שאני יודע דברים.
גדולים.
שכחתי מזה כאילו זה לא חלק ממני.
אסור לי להתעלם. אני אטבע בתוך איזשהו סוג של עצמי.
וככה אני אף פעם לא אהיה על הפסגה הזאת שאני מדבר עליה.
למעלה למעלה איפה שאנחנו בכלל לא מדמיינים.
רוב הזמן.
אני לא בטוח אם להאמין לעצמי.
אולי אני סתם אומר דברים בשביל להתחמק מלחשוב.
ואם כן- לא הייתי אמור לדעת על זה?
כי אני זה אני.קטע מוזר עם המוח הזה.
פעם זה היה המקום היחידי שיכולתי להיות בו לבד.היום אני לא לבד אף פעם.
לא יודע מה יש לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
