חע
איזה משפט גדול, אה? (:
הוא עלה לי לגמרי בטעות, באותם רגעים משעממים בהם הייתי לבד בבית, רגעים שקרו לי יותר מדי בימים האחרונים.
ההורים מבלים הרבה בבית-החולים.
לא, אין צורך בדאגה, כיוון שזהו דווקא דבר טוב.
אני הולכת להיות דודה לפגה!
[או שמע אומרים פגית?]
כן כן. גיסתי כרגע בבי"ח, חודשיים לפני הזמן המיועד. המשפחה המורחבת מתקשרת כל כמה דקות הביתה בדאגה ואני נאלצת להסביר להם שהכל בסדר ועוד אין שינוי. ברגעים כאלה, הפולניות של המשפחה פשוט יוצאת במלואה.
פתאום המשפחה כולה מרעיפה עלינו את דאגתם ואהבתם.
אני התקרבתי נורא למשפחה בזמן האחרון. פעם בקושי הייתי מדברת עם דודה או סבתא.
עכשיו הולכות שיחות נפש ארוכות חופשי.
המשפחה עלתה ברמה. אני מחשיבה אותה הרבה יותר. הרי, משפחה היא מעל הכל.
בכל זאת, אני מכירה את האנשים האלה כל חיי.
אולי כדאי להשקיע ביחסים עם הבת דודה הזו או השנייה.
אולי אני אכיר ידידה לחיים חע.
ביום ראשון הייתי בכפר המוזיקה של קוקה קולה יאיי (:
היה כ"כ כיף.
זו הייתה פעם ראשונה שלי ברכבת, ופעם ראשונה שאני נוסעת יותר רחוק מת"א חע.
ומה אני אגיד לכם?
נהניתי מכל רגע!
התגליתי כחובבת רכבת מושבעת מהשנייה הראשונה שהייתי עליה.
אני לא יודעת אפילו למה. אולי התלהבתי מהרעיון שאני רחוק מהבית, עם חברות, בלי מבוגרים, עצמאית.
וגם כולם יושבים כזה יחד ויש אווירה נעימה.
ובמקום עצמו?
היה נחמד. את שייגעצ הפסדתי, לכן הייתה לי רק תקווה אחת להופעה של מוניקה סקס, שבאה על סיפוקה במהירות חע.
ואז סתם הסתובבנו שם, ורקדנו, ושרנו שירים בקולי קולות, וזללנו חטיפים עד שכבר נהייה 5 בבוקר והיינו צריכים לצאת לכיוון הרכבת בחזרה.
הייתי בפאקינג ת"א ב-6 בבוקר. לבד.
רק עם חברה אחת. וכ"כ התלהבתי מהרעיון של זה.
כאילו, אני גדולה, אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. מה שבא לי. בלי שאף אחד יבקר את זה :)
וזהו.
חזרתי הביתה עייפה אך מרוצה. וזו ההרגשה הכי טובה בעולם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
