כל כך הרבה דברים בבת אחת,

שכל כבר התגבש לגוש של כלום,

פשוט כלום..

ריקנות נפשית וכאב גופני.

אך, היא יודעת , שהגוף פגוע מהרגש, והאגו משחק משחק אילם.

והיא, היא תקועה באמצע , באמצע המשחק והאגו משחק בו לבד.

כל כך מפוחדת,

כל כך זהירה,

מתקדמת על במת הזמן.

הזמן אוזל , אך נדמה שנצח עוד נשאר,

משחק החיים ,

והיא בעיצומו,

בלי לדעת מתקרבת לסוף.

מתכוונת לבצעה את התפקיד הכי טוב שאפשר, להיות הכוכבת של הערב.

בלי לדעת שזהו רק משחק,

בלי להרגיש את הרעידות האחרונות בגוף,

פעימות הלב בקצה הנשמה,

שתיקה של האגו מול זעקת הדם.

זהו,

סוף המשחק,

השחקנים עוזבים את הבמה – נפילה לתוך תהום.

בתקווה לעלות שוב לבמה ולנופף לעבר הקהל לשלום,

אך את הבמה מכסה וילון אדום מרופד,

מאחורי הקלעים פעימה אחרונה של הלב , זעקה קצרה של הדם.

אך אין מי שיישמע ויושיע

אין מי שייבש את הדמעות המלוחות שכבר אינן קיימות.

שבת שלום 3>