הבדידות הזאת הורגת אותי.

ונמאס לי מכל מני תיאוריות מזוינות על "להשקיע את תשומת הלב אל הרגע הזה" "הוויה וחיסול גוף הכאב" .

זה הרגע שלי, והוא כואב!

ועכשיו כשאני שואלת את עצמי מה אני רוצה ומה חסר לי , חסרה לי אהבה!

רוצה סך הכל חיבוק חם ולדעתת שיש מישהו שלא ישקר לי , מישהו שיאהב אותי ולא יפגע בי, מישהו שיוכל לצחוק איתי כשטוב לי כשרע לי.. שיהיה איתי כשאני צריכה אותו!

אני בעצמי אוצה מישהו שיכיר אותי, מישהו שאני לא ארצה לשקר לו, מישהו שידע מה אני רוצה בלי להגיד לו...מישהו שירצה להגיד משהו ואני כבר אדע מה זה.

נמאס לי מהפילוסופיה בשקל של "אל תחפש זה יבוא לבד" או ש.. "תחפש, בסוף תמצא" , "אין דבר בלה בלה פני הרצון"

פאקינג שיט! פשוט שיט!!

 1. שום דב לא יבוא אם לא מחפשים

 2.לא בטוח שיש מה למצאו

 3.יש דבר העומד בפני הרצון , האי שליטה בו! המוח האינפנטילי שלנו שלא יכול להבין מה הוא רוצה מעצמו!!

עברתי כל מני שינויים, עמדתי, נפלתי, קמתי, למדתי ללכת, שוב נפלתי , למדתי רוץ!

ועכשיו האטתי..

מספיק , רוצה ללכת בלי לראות את הדרך,

רוצה לרוץ בלי לדעת לאן,

רוצה ליפול לזרועותיה של האהבה!

ואם אי אפשר , אז אי אפשר ..

זין זין זין

אני אעשה מה שטוב לי, מספיק התחשבתי באחרים וקיבלתי זין

שוב אני אחזור לעשות שטויות , הרי זה הדבר הכי אמיתי שאנחנו עושים בחיים שלנו!

aaa FUCK it!