The love you take is equal to the love you make. |
כינוי:
בלונדה .ב. מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2008
יו תראו!
עדכון! O M G.
אז איך החופש עד כה?
חרא
הכל חרא
איך אומרים? Same shit, different day.
אף פעם לא הייתי טובה עם חופשים. כי תכל'ס אין לי הרבה מה לעשות בחופש. נמאס לישון 20 שעות ביום, נמאס לצאת, נמאס להישאר בבית, הכל נמאס פשוט נמאס.
יותר מדי זמן פנוי שמבוזבז על מחשבות מיותרות. כמה פעמים כתבתי פה שזמן פנוי מוביל אצלי בד"כ למחשבות רעות? אז תכפילו את הכמות הזאת. פי אלף מאתיים חמישים ושלוש. ורבע. כן.
מה חדש עד כה?
הרבה בגדים (איזה כיף כשמביאים כסף כמתנת יומולדת. תודה סבתא!~), התחלתי ללמוד נהיגה (השיעור הראשון היה היום, וזו הייתה השעה המלחיצה בחיי), חתולה פסיכית (היא פה כבר איזה חודשיים, אבל לא יצא לי להזכיר אותה עדיין), ועוד חודש וחצי אני חוזרת למקורות ועוברת חזרה לרמה"ש.
אה, וקצת דיכאון ומרמור, אבל זה לא חדש, הא?
קצת הרבה..
אבל זה יעבור, זה תמיד עובר, right? כמו גלים.
תמיד דימיתי את החיים לים, זה הכל בא בגלים. למעלה, למטה, מתנפץ או ממשיך לזרום עד הסוף, לפעמים יש מדוזות, שקט ושלווה לעומת סערות, הכי חשוב לא לטבוע.
אני אסיים פה לפני שאתחיל לחפור יותר מדי. למרות שנורא מתחשק לי. יצא לי להיות הרבה יותר שקטה מבד"כ בזמן האחרון (ותאמינו או לא, אני יכולה להיות יותר שקטה. באמאשלי.) ופתאום צצה לי מוזה לכתוב, להוציא את מה שנצטבר.
אני אשאיר את זה לזמן אחר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
