אני יושבת ומסתכלת במראה.

אני שואלת את עצמי למה נפלתי כקורבן לאהבה?,

למה אני לבד במערכה?.

אני יושבת ומסתכלת בתמונה.

אני שואלת את עצמי למה אין שותפים לקורבני אהבה?,

למה אין שותפים למערכה?.

אני נופלת וקמה.

אני מדברת ואף אחד לא מקשיב.

אני אומרת ואף אחד לא שומע.

אני צועקת ואף אחד לא נמצא.

אני נמצאת לבד בבועה.

אני יושבת ומסתכלת בטלוויזיה.

אני שואלת את עצמי למה הם לא שותפים לקורבן האהבה?,

למה הם לא שותפים למערכה?.

אני נופלת וקמה.

אני מדברת ואף אחד לא מקשיב.

אני אומרת ואף אחד לא שומע.

אני צועקת ואף אחד לא נמצא.

אני נמצאת לבד בבועה.


גיליתי איך להתגבר על לא לחשוב עליו,

פשוט לא לשמוע את השם שלו למרות שזה בעיה,

יש ת'שם שלו בכל מקום:/..

עכשיו למשהו שהיה אתמול..

אתמול הלכתי עם חברות שלי להגיש עבודה,

אז באנו לביצפר,

חיפשנו ת'רכז/מחנך שלי(מורה),

הלכנו לחדר של המזכירה של המנהלת והדלת הייתה סגורה,

הלכנו לחדר שלו דפקתי בדלת ומי היה שם המורה שלי ללשון,

אמרתי לה:"ציפי, איפה אלי?"(אלי=המורה),

היא אמרה הוא הלך התחלנו לצחוק..חחח..מורה דפוק..

מחר בגרות בלשון..אני לא יודעת על כמה הגישו אותי..

בהצלחה לי:)...

עד כאן להיום..