|
| 2/2009
בחיי כל כך צפויים האנשים שמקיפים אותי,שהקיפו אותי,שחשבו שיקיפו אותי למשך חיי כל כך צפוים הרי זה היה ברור שדברים טובים לא נמשכים לנצח,שהחברים שלך לא באמת תמיד יהיו שם לצידך גם אם תהיי מיליון מייל מהם,פתחתי כלפי הם תלות ואני מצטערת על זה חשבתי שהם לא ישכחו מה שעשיתי בשבילם,אבל מסתבר ששכחו מאוד מהר אני חושבת שהרבה יותר קל לשכוח את הדברים הטובים,ולזכור רק את הרעים זה הכי פשוט פעם אמרו לי שאני אדם טוב עדיין אומרים לי את זה בשלב מסוים התחלתי להאמין למילים שלהם ולומר לעצמי שאני לא אדם רע אבל משהו לאחרונה גרם לי להתעורר ולהבין מי אני באמת אך רק במובן של טובה או רעה אני בסופו של דבר לא זה ובטח שלא זה אני אדם כמו כל אחד אחר שמציב את ההתנהגות שלו למצבים שהוא נמצא בהם ביום יום אבל זה לא מה שרציתי להגיד בפוסט הזה שגיליתי מה אני כמו איזה אישה רוחנית באתי רק להגיד שהיו לי ציפיות והאמנתי בהם קיבלתי אכזבה אבל זהו אני סיימתי מעכשיו אין לי ציפיות לכלום יבוא יום,ואני אחזור להיות הילדה האטומה שישבה בכיתה ה' בפינה של הכיתה,וחשבה שלקחו ממנה את החיוך לנצח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
