אני מסכמת.החלטתי לסכם.

זה התחיל ככה נחמד כזה בלי יותר מידי התרגשויות חדשות הכל היה רגיל למדי המשפטים "התגעגעתי אלייך" ו- "לאן נעלמת?" נזרקו באוויר,לאחר מכן בא הדף של נשיקות וחיבוקים,ואז באו אנשים,ועוד אנשים היינו חמישים בלי להגזים,וכולם היו קשורים אליי בדרך ישירה או עקיפה,ופתאום הופיעו החברות הכי טובות של החבר'ה השתייה והניקוטין. אני רגילה,וכבר לא משנה לי שהם במצב של מכורים.גם אני התפנקתי בבקבוק בירה,ושלוק קטן של וודקה,ואז עוד חצי בירה,ואחרי זה הבחור מאחור אמר לי שלום,השני ניפץ בקבוק של בירה על המנורה שהייתה לידי,והשלישי החליט לרקוד איתי ריקודים סלונים כי הוא "לומד".טוב ערס טיפוסי אני חסרת ציפיות מהחרא הזה (סליחה על הביטוי).היה רגעים של מצוקה,ולסביבה לא היה אכפת כל אחד היה עסוק בעולם שלו,לא ראו שאני במצוקה,ועד שראו היה מאוחר מידי הסתדרתי לבד.כאב לי לראות שזה מה שנהיה מהאנשים שכל-כך אהבתי שכולי הייתי מלאת ערכים כלפיהם וחיבה.כואב.

אבל אין מה לדאוג לבסוף היה סוף טוב. רק אחרי שזה שמעניק לי שעות נתן לי חיבוק.

קובית קרח,

פגועה ממפלצות,ונאהבת ע"י אדם אחד.